זיכויו של נאשם מעבירת גרימת מותו של אדם והרשעה בעבירה של חברות בחוליה חבלנית

השופט אל"ם ד' פרידמן :

1. נגד המשיב הוגש כתב האישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות: האחת חברות בחוליה חבלנית שביצעה פיגוע ירי לעבר כוחות צה"ל וישובים ישראלים באזור יריחו משנת 2000 ואילך, והשנייה גרימת מותו של אדם שזהותו אינה ידועה, וזאת במחצית שנת 2001. המשיב נעצר בתאריך 23.5.05.
2. תמצית האירוע נשוא פרט האישום השני מתארת כי המשיב היה איש כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינאית.

בעת ששהה עם חברו האני רושדי (להלן: "רושדי") במגורי אנשי המודיעין באום א-שראיט, פנה אליהם חסין זבידי (להלן: "זבידי") - שהיה הממונה עליהם בכוחות המיוחדים - וביקש מהם להתלוות אליו לנסיעה לבנין מוקטעה ברמאללה. בהגיעם לצינוק בקרבת משרדו של בכיר אחר אנואר אל שמעה (המכונה "אבו איאד") קשר זבידי את ידיו של האדם, שהיה באותה עת בצינוק (להלן: "המנוח"), וביחד עם רושדי הוביל אותו לג'יפ שבו נסעו קודם לכן.

קצין מודיעין פלסטיני מסר ל אבו איאד נרתיק פלסטיק ובו תעודה כחולה כגודל של תעודת זהות השייכת כביכול למנוח. המשיב, רושדי ו אבו איאד והמנוח נסעו לאזור המצוי בין ביתוניא לבין א-טירה, שם חפרו המשיב, זבידי ו רושדי בור, בעוד המנוח ממתין בג'יפ; המשיב הבין כי הבור ישמש קבר למנוח.

בזמן שהמשיב ו זבידי הוליכו את המנוח מהג'יפ אל הבור, הורה להם אבו איאד להרוג את המנוח. המשיב וחבריו הורידו את המנוח לבור ושם היכה רושדי בראשו של המנוח במעדר שהיה בידו ואח"כ מסר את המעדר ל זבידי ואף הוא היכה בראש המנוח שוב ושוב עד שהחל לחרחר, ואז שפך זבידי שק סיד על המנוח.

אבו איאד מסר את תעודת הזהות לידיו של זבידי והורה לו לקבור אותה עם המנוח. משעשה זבידי כפי שהתבקש, כיסו המשיב, רושדי ו זבידי את הבור והניחו אבנים גדולות וקש על מקום הקבורה.

המשיב כפר בהאשמות המיוחסות לו ולאחר הגשת הראיות בהסכמה וחקירה נגדית של רושדי ושל המשיב זיכה אותו ביהמ"ש ביום 27.2.08 מכל אשמה.

3. התביעה הצבאית לא השלימה עם זיכויו של המשיב והגישה ערעור שעיקרו מובא להלן:

ב.      ע.ת. 7, איאהב אבו סומיה, סיפר במסגרת עדותו בשב"כ כי המשיב היה חבר בחוליה של "הכוח המיוחד" ביריחו, אשר אמונה על כל הירי לעבר הישראלים באזור.

ג.        דבריו של אבו סומיה הועלו על הכתב בזכ"ד אשר הוגש בהסכמה.

המשיב באמרתו מיום 23.6.05 מאשר את היותו חבר באותו כוח, ולכן טוענת התביעה הצבאית שמן הדין היה להרשיע את המשיב בפרט האישום הראשון.

ד.      התביעה הצבאית טוענת - כי המשיב ידע טרם קטילתו של המנוח כי חבריו מתכוונים לרצח אותו נפש.

ה.      יש להעדיף את גרסת המשיב ו רושדי במשטרה על פני עדותיהם בביהמ"ש, וזאת עקב אי דיוקים שהתגלו במהלך חקירתם הנגדית.

ו.        יש מקום להרשיע את המשיב בעבירה חילופית וזאת לנוכח ההלכה הפסוקה כי ניתן לקבוע קיומה של החלטה להמית מכוחה של חזקת הכוונה, דהיינו שאדם מתכוון לתוצאות הצומחות בדרך הטבע ממעשיו. לדעת התביעה הצבאית מעשיו של המשיב מלמדים כי התכוון לתוצאות מעשיו.

ז.       ביהמ"ש קמא הרחיב את הגנת הצידוק כך שתכלול גם את הוראות דיני הרשות הפלסטינאית וכן ביקש לפרש את המושג "בברור בלתי חוקי" (סעיף 12(2) לצו בדבר כללי אחריות לעבירה), בדומה למבחן ולפרשנות בדין הישראלי של המושג "בלתי חוקי בעליל".

ח.      היה מקום להרשיע את המשיב בשותפות לאחר מעשה.

4. סנגורו של המשיב עו"ד אלאערג' תמך יתדותיו בנימוקי פסק הדין כדלקמן:

ב.      הדברים המופיעים בזכ"ד שהוגש (ת/6) והמפליל את המשיב מהווים עדות שמועה.