זיכוי פעילי מחאה מעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

אפתח ואומר, כי אני מזכה את הנאשמים.

להלן תפורט הכרעת הדין:

1.         נגד הנאשמים ברק סגל ודניאל פלנקר (להלן: "נאשם 1" ו"נאשם 2" בהתאמה, וביחד: "הנאשמים"), הוגש כתב אישום ביום 23.8.2011 (להלן: "כתב האישום"). כתב האישום מייחס לנאשמים שני אישומים. האישום הראשון מייחס לשני הנאשמים עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(1) בצירוף סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). האישום השני מייחס לנאשם 2, עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק והתנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) בצירוף סעיף 216(א)(4) לחוק.

2.         בדיון מיום 17.11.2011 העלו ב"כ הנאשמים טענה מקדמית לגבי אי קיום חובת היידוע והשימוע, בהתאם להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"). לאחר השלמת טענות הצדדים בכתב, בהחלטה מיום 26.12.2011, דחיתי את הבקשה לביטול כתב אישום וקבעתי, כי אין בסיס לביטול  כתב האישום מטעם זה. עם זאת, לאור הצהרת המאשימה, כי היא נכונה לשמוע בנפש חפצה את טענות הנאשמים ומבלי שיבוטל כתב האישום, תינתן תשובת הנאשמים לכתב האישום, לאחר שיודיעו אם הם מעוניינים בקיום שימוע או לאו.

3.         ביום 7.6.2012 הוגש כתב אישום מתוקן, בו נמחק האישום השני שיוחס לנאשם 2, והוספו שלושה עדי תביעה בקשר לאישום הראשון (להלן: "כתב האישום המתוקן"). עקב כך  נותר בכתב האישום המתוקן אישום יחיד כלפי  שני הנאשמים, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. באותו יום, העלו ב"כ הנאשמים טענה מקדמית נוספת, של הגנה מן הצדק לפיה, המאשימה גרמה לנזק ראייתי והתרשלה בכך שלא דאגה לקבל את חומר מצלמות האבטחה של מע"צ, אשר נשמר רק במשך חמישה ימים במערכת. עוד טען נאשם 2 טענה מקדמית של אכיפה בררנית, בשל אישומם  בסעיף אישום מחמיר מהנדרש על פי העובדות. לאחר השלמת טענות הצדדים בכתב, בהחלטה מיום 26.7.2012, דחיתי טענות מקדמיות אלו שהעלו ב"כ הנאשמים.

4.         בדיון מיום 14.4.2013 העלו ב"כ הנאשמים טענה נוספת, בדבר אי קבילות תרגיל החקירה שבוצע לנאשמים, על ידי עד תביעה מספר 6 – החוקר נדב כוגן, שהוקלט על ידי המשטרה. בסיום הדיון בטענות הצדדים, בהחלטה מיום 23.1.2014 (להלן: "ההחלטה"), קיבלתי את הטענה וקבעתי כי תרגיל החקירה איננו קביל, וכי המאשימה לא הוכיחה שהשיחה בוצעה ב"רשות הרבים", ומנגד לא הוגש היתר כדין לאותה האזנה. משכך, פסלתי את הראייה שהושגה באמצעות תרגיל החקירה, שיחה שהוקלטה בין הנאשמים (ת/11). יובהר, כי החלטה זו, הינה חלק בלתי נפרד מהכרעת הדין בענייננו.

עובדות כתב האישום המתוקן

5.         בכתב האישום המתוקן נטען, כי ביום 16.8.2011 בסביבות השעה 06:15, על כביש מספר 1 בכיוון תל-אביב – ירושלים, בסמוך למחלף הראל (להלן: "הכביש"), הציבו הנאשמים, ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, מספר צמיגים על נתיב הנסיעה הימני, באופן שחסם את הנתיב וכן הציבו מספר צמיגים על אי התנועה המסומן על הכביש, וכן הציבו מספר צמיגים על מפרצון תחנת אוטובוסים במקום.

6.         נטען, כי רכב אחד נאלץ לעקוף את הנתיב הימני. רכב נוסף שהגיע במהירות, סטה בפתאומיות שמאלה, על מנת שלא להתנגש בנאשמים ובצמיגים שעל הנתיב הימני, וכמעט פגע ברכב נוסף שנסע בנתיב האמצעי. בנוסף נטען, כי הנאשמים הציתו את הצמיגים ונמלטו מהמקום.