זיכוי עו"ד מעבירת חנייה על מדרכה סמוך לבית החולים רמב"ם בחיפה

לפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייניים מקומיים מתאריך 14.5.14 ועל החלטתו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים מתארים 16.6.14 אשר דחה בקשת המערער לבטל את פסק דינו לעיל.

המערער הורשע בעבירה של חניה שלא כדין על המדרכה וזאת בתאריך 29.9.13 ברח' העליה השניה 8, סמוך לבית החולים רמב"ם בחיפה.

פסק הדין לעיל ניתן לאחר שהמערער לא התייצב, הגם שזומן כדין. מסתבר, כי הזימון שנשלח לתיבת הדואר של המערער חזר בציון "לא נדרש".

המבקש העלה שתי טענות: הראשונה כי בתקופה הרלוונטית בה התקבל לתיבת הדואר שלו הזימון, הוא סעד את אביו שאושפז בבית חולים; והשניה כי לגופו של ענין, המקום בו החנה את רכבו לא שימש כמדרכה.

ביהמ"ש קמא דחה, כאמור לעיל, את בקשתו של המערער לביטול פסק הדין וציין – ובצדק – כי המערער לא העלה כל נימוק המצדיק את אי התייצבותו.

במסגרת הדיון היום, צירף המערער, לראשונה, תמונות שצולמו במועד ביצוע העבירה. המערער הפנה לכך כי המקום בו החנה את רכבו לא שימש כמדרכה, אלא מדובר היה במקום בו בוצעו עבודות וניתן לראות כי בצמוד למקום בו החנה את רכבו קיים שביל סלול, שהוא זה ששימש, ולו באופן זמני, כמדרכה.

מנגד, ציינה ב"כ המשיבה כי העובדה שהאיזור הרלוונטי נחלק לשני חלקים: סלול ולא סלול, אינו יכול להוליך למסקנה כי החלק הלא סלול אינו משמש מדרכה כהגדרת המונח בדין.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לתמונות שהוצגו בפניי, סבורני שיש מקום לקבל את הערעור.

אקדים ואציין, כי לא מצאתי כל פגם בפסק דינו וכן בהחלטתו של ביהמ"ש קמא. צדק ביהמ"ש קמא בהפנותו לאישור הזימון שחזר בציון "לא נדרש". לא נעלמה מעיני טענתו של המערער כי אותה עת הוא סעד את אביו, אך עדיין היה על המערער לשלוח, לכל הפחות, בקשת דחייה. זה המקום לציין כי המערער הינו עורך דין ולכן חזקה עליו שהוא ידע היטב את האפשרויות העומדות בפניו בהקשר להגשת בקשות מעין אלה.