זיכוי נאשמת תוך קבלת טענה בדבר זוטי דברים

החלטתי לזכות את הנאשמת מהנימוקים הבאים:

הנאשמת הואשמה בכך שביום 24.3.15, בבית הדין הרבני, במהלך דיון בתביעת מזונות נגד בעלה, המתלונן, היא ירקה לעברו ופגעה בפניו.

הנאשמת הודתה בעובדות, והציגה טענה בדבר זוטי דברים.

סעיף 34יז לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, קובע "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו, והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

קיימים מקרים אשר בהם מתמלאים כל יסודות העבירה, כפי המקרה העומד בפניי, אך יחד עם זאת, מדובר ביסודות הבאים לידי ביטוי בעוצמה מינימאלית של אותה עבירה, כך שאין פגיעה ממשית בערך המוגן בידי אותה עבירה.

במקרים אלו, עסקינן בזוטי דברים מבחינת המשפט הפלילי, והתוצאה היא זיכוי.

הסעיף קובע, כי אין החוק הפלילי פורס את עצמו על זוטות, אף אם יש עובדות שמגלמות את כל יסודות העבירה, אך הן אינן עולות מעבר לרף המינימאלי המסוים של פליליות, לאחר שבוחנים את כלל הנסיבות.

התוצאה במקרה של קבלת הטענה, היא זיכוי.

ראו בעניין זה, פרופ' גור אריה במאמרה "על הצעת חוק העונשין" (חלק מקדמי וחלק כללי) משפטים כד (9) עמודים 69-70.