זיכוי נאשם מעבירת הריגה ביריה עקב טענות הגנה עצמית והעדר שליטה

1.         הנאשם הואשם בהריגתו של רואד בסתוני ז"ל (להלן: המנוח) ביריה, ויוחסה לו עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק). הנאשם הודה כי ירה במנוח, אך טען כי עשה כן בנסיבות המהוות הגנה עצמית, המקימה סייג לפליליות המעשה לפי סעיף 34י לחוק.

            העובדות המתוארות בכתב האישום:

א. הנאשם גר בשכנות ליוסף חליל (להלן: חליל) ובני משפחתו, וביניהם סכסוך בגין מרפסת אותה בנה הנאשם בכניסה לדירתו (להלן: המרפסת), החוסמת את המעבר לבית משפחת חליל. בתאריך 11/1/06 בשעה 15:30 או בסמוך לכך (להלן: יום האירוע), הרסו שני פועלים בהוראת הנאשם את המדרגות ששימשו בעבר למעבר לבית משפחת חליל (להלן: המדרגות), וזאת בניגוד לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 23/11/05 בת"א 27638/00.

ב. בעקבות הריסת המדרגות הגיע לבית הנאשם סאמי חליל, אחיו של חליל (להלן: סאמי), מלווה במנוח ובשלושה אנשים אחרים ממשפחת בסתוני. סמוך לשעה 16:15 משנודע לנאשם כי החמישה מתקרבים לביתו על מנת לתוקפו, נבהל והתקשר למשטרה על מנת להזעיק עזרה, בהודיעו כי הוא מזהה בין הבאים את בני משפחת בסתוני.

ג. החמישה נכנסו למרפסת, התפתח עימות פיזי בין סאמי, המנוח והאחרים לבין הנאשם ובנו סאמר בדארנה (להלן: סאמר), ובשלב מסוים נותרו במרפסת הנאשם, המנוח ושניים אחרים, כאשר הנאשם עומד בפינת המרפסת והשלושה מקיפים אותו (להלן: המעורבים). תוך כדי העימות, שלף הנאשם את האקדח שהחזיק ברשיון, )מסוג טאורוס מספר סידורי TOF 99150 (להלן: האקדח)), דרך אותו, ירה כדור אחד מתוך ארבעה שהיו במחסנית ונמלט מהמקום. הכדור שירה הנאשם פגע בבית החזה של המנוח. המנוח הובהל לבית החולים, שם נותח ונקבע מותו, אשר נגרם כתוצאה מפגיעת הכדור, כפי שיפורט להלן.

במעשהו המפורט לעיל גרם הנאשם במעשה אסור למותו של אדם, בכך שירה למוות במנוח.

2.         גרסת הנאשם

הנאשם אישר את הרקע לאירוע והעובדות המפורטות לעיל בחלקן, בטענו שהריסת המדרגות לא היתה בניגוד לצו של בית המשפט. לגרסתו, הגיעו סאמי ובני משפחת בסתוני לביתו כשהם חמושים בסכינים ובכלי לחימה יפני המורכב משני מקלות המחוברים לשרשרת ברזל (להלן: נונצ'קו), מתוך מטרה לתקוף אותו, והמשטרה אותה הזעיק לעזרה מיד עם בואם בוששה להגיע. הוא כותר על ידי שלושה אנשים שנשאו סכינים שלופות, חש סכנה ממשית לחייו, שלף את אקדחו, דרך אותו, מתוך כוונה להרחיק את התוקפים או לירות כלפי מעלה. אולם המנוח לא נרתע מהאקדח, אמר לו " אני אקח לך את האקדח ואדחוף לך אותו בתחת", תפס את ידו של הנאשם שאחזה באקדח בחוזקה, הוריד אותה כלפי מטה, והמכה גרמה ליציאת הכדור שגרם למותו של המנוח באופן לא רצוני. לאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום והזעיק משטרה ועזרה למנוח.

3.         התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

בין חליל לנאשם קיים סכסוך אזרחי, על רקע זכות מעבר שדרש חליל במדרגות ישנות, בהן לא נעשה שימוש משך עשרות שנים ואשר נחסמו על ידי הנאשם זה מכבר. בעקבות ביטולה של דרך הגישה בה עברה משפחת חליל עובר לתביעה, תבע חליל לעבור דרך המדרגות הישנות וההרוסות אשר היו בנויות מקדמת דנא בחלקת הנאשם, וזכה בתביעתו. לאחר מתן פסק הדין, הורה הנאשם להרוס מדרגות אלה באמצעות שניים מאחייניו ביום חג הקורבן, בעת שחליל לא היה בביתו. סאמי, אחיו של חליל, הזעיק את בני משפחתו והם הגיעו לבית הנאשם, נסערים וקולניים, והחלו להתעמת עם הנאשם ועם בנו סאמר. בשלב מוקדם ביותר, תוך דקות ספורות, ירה הנאשם במנוח יריה אחת אשר גרמה למותו. מיד לאחר היריה, נמלט הנאשם מביתו לחנות הנמצאת במורד הרחוב, ובשעה 16:20, לאחר שהנאשם תיאר בפניו בקצרה את שאירע, כבר הזעיק בעל החנות את המשטרה.

4.         המחלוקת העובדתית והמשפטית

בעלי הדין חלוקים לגבי השתלשלות העניינים במרפסת ביתו של הנאשם עובר לירי במנוח וכן בשאלות הבאות: האם החזיקו המעורבים או מי מהם סכינים בעת הארוע, האם ירה הנאשם במנוח כמתואר בכתב האישום או בנסיבות אחרות? האם ירה הנאשם במנוח מיוזמתו מתוך בהלה, כדי להגן על עצמו, או בעת שהמנוח תפס את ידו והכדור הקטלני נפלט מחמת המכה שגרמה להורדת היד?

על רקע המחלוקות העובדתיות נשאלת השאלה האם חל הסייג של הגנה עצמית או של העדר רצייה או כפייה, כנטען על ידי הנאשם. לצורך זה יש לבחון גם את הלך רוחו של הנאשם בעת שהורה להרוס את המדרגות, צפייתו כי בעקבות הריסתן יתעורר אירוע אלים, והקשר הסיבתי בין השלב הראשון לעימות בביתו.

5.         ראיות התביעה

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה המשטרה הגישה את כל ראיותיה לרבות כל ההודעות של עדי התביעה, והסניגור חקר את העדים בחקירה נגדית.

המאשימה הודיעה בפתח סיכומיה, כי העידה את כל העדים שהיו מעורבים באופן כלשהו באירוע נשוא האישום, אך כפי שעולה מכתב האישום, אינה מקבלת באופן מלא את גירסתו של אף אחד מעדיה.

6 .         עד התביעה סאמי חליל (להלן ולעיל: סאמי):

סאמי נחקר מיד לאחר האירוע, בשעה 18:11, ומסר פרטים בדבר הרקע לסכסוך בין חליל לבין הנאשם, בספרו כי חליל זכה במשפט שניהל עם הנאשם, ובעקבות פסק הדין שניתן בעניינם " מותר לו לרדת מהמדרגות ולפתוח אותן מחדש כי הן היו סגורות" (הודעת העד ת/1).

לדברי סאמי הוזעק למקום על ידי אשת חליל, וכשהגיע למקום ראה שני בחורים שלא הכיר שוברים את המדרגות הנ"ל. הוא שאל אותם מה הם עושים, והם ענו לו שהגיעו דרך העירייה. משביקש לראות ניירת, אמרו לו שהניירת ברכב, והחלו ללכת בעקבותיו. סאמי חשד שהם מכינים לו מארב, רץ לקרוא לחבריו כדי שיעזרו לו, אך רק המנוח התלווה אליו. הם חיפשו את הבחורים שהרסו את המדרגות, ומשלא מצאו אותם, הלכו לבית הנאשם, אשר עמד בחצר, ושאלו אותו מי הבחורים ששברו את המדרגות ומדוע. לאחר שהנאשם ענה לסאמי בחיוך " למה לא נכנסת איתם פנימה", התקרב סאמי אל הנאשם, עמד במרחק של חצי מטר ממנו והמנוח עמד מאחוריו. לפתע שמע סאמי ירייה, הסתובב, ראה את המנוח על הרצפה, והמנוח אמר לו " סאמי אל תעזוב אותי" (ת/1 ש' 25-22). הוא הסתכל לכיוון המדרגות, ראה שהנאשם חוזר אחורנית על המדרגות ומחזיק אקדח ביד, וטלפן למשטרה כדי שיישלחו אמבולנס. בהמשך מסר סאמי כי נכנס לתוך בית הנאשם כדי לחפש את הבחורים שהרסו את המדרגות, לא היה נוכח בזמן הירייה ולא ידע איפה עמד המנוח (שם, ש' 111-112). משנשאל לגבי הירי וכיצד הוא יכול למסור פרטים אם היה בתוך דירתו של הנאשם אמר " אני לא נכנסתי לדירה של עלי אלא עמדתי על הכניסה של הבית והסתכלתי בפנים ושמעתי את הירייה מאחורי. זה במרחק של חצי מטר מראווד וזה עלי ירה בו כי הוא החזיק את האקדח וחזר אחורנית". (שם, ש' 118-119).