זיכוי נאשם מעבירות הצתת רכב וחבלה במזיד בין היתר לאור מחדלי המשטרה

1.         הנאשם הואשם בהצתה - עבירה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובחבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413 ה+ 413א לחוק העונשין.

תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום:

א. מוחמד עלי מחאג'נה (להלן: מוחמד) ותאופיק עלי מחאג'נה (להלן: תאופיק) הם אחים המתגוררים באום אל פחם, בשכנות עם הנאשם, ובעבר אף היו ביניהם יחסי ידידות (ביחד ייקראו להלן: המתלוננים). ביום 14.7.08 בשעה 05:10 לערך, בעת שרכבו של תאופיק מסוג הונדה בצבע שחור, מ.ר. 99-341-06 (להלן: הרכב), חנה בכביש צדדי הנמצא בסמיכות לבית המתלוננים, הצית הנאשם את הרכב לאחר ששבר את החלון הימני הקדמי באמצעות אבן, והשליך מבעד לחלון המנופץ בקבוק עם חתיכות בד לבנות וחומר דליק לתוך הרכב, במטרה להציתו. (להלן: האירוע או ההצתה).

            ב. כתוצאה מההצתה נשרף הרכב והאש התפשטה בחלקו הקדמי, אירוע שגרם נזק באזור לוח השעונים, בהגה, וכן בגג ובפנים הרכב.

2.         תשובת הנאשם לאישום.

            הנאשם כפר באישומים שיוחסו לו, הכחיש כל קשר להצתה, ואף טען טענת אליבי, לפיה בשעת ביצוע העבירה ישן בביתו, במיטתו. לגירסתו, עזב את חנות המשפחה בשעה עשר בלילה, ראה טלויזיה בביתו עד חצות, נסע לבית הקפה "אוהל סהרה" (להלן: סהרה), שם שתה תה, ובין השעות שלוש, שלוש וחצי הסתובב ברכבו לבדו, חזר לביתו והלך לישון. (ת/1, ש' 10-15, עמ' 89 לפרוט', ש' 29-31).

3.         הצתת הרכב.

אין מחלוקת אמיתית כי השריפה ברכבו של תאופיק נגרמה מהצתה בזדון, כעולה מחוות דעתו של רשף רמי חלפון משירותי הכבאות בחדרה (ת/13), בה ציין כי נמצאו סימנים ברורים של שבירת חלון לפני פרוץ השריפה וסימנים של שימוש בחומר מאיץ. בתוך הרכב נתפס בקבוק פלסטיק מעוות וחרוך בחלקו, אשר נבדק ועליו נמצאו שרידי בנזין. (ת/14, ת/15, ת/30, ת/33).

גם השוטר האני כעבייה, אשר הגיע לזירת הארוע, ציין במזכר (ת/9), כי הרכב, אשר בתוכו נמצאה אבן, נשרף בחלקו הפנימי, וכי מסביב למקום בו חנה הרכב יש מצלמות אבטחה, בהן נראה אדם צעיר רץ מכיוון הרכב, אשר אורותיו מהבהבים. (ת/38- העתק דיסק של מצלמת אבטחה מיום 14.7.08).

4.         גדר המחלוקת בתיק.

            המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה מי הצית את רכבו של תאופיק.

המאשימה מסתמכת על עדויותיהם של המתלוננים, אשר מסרו כי זיהו את הנאשם כמי שהצית את רכבם, ועל עדותו של  החוקר המרכזי בתיק, מנחם פינטו (להלן: פינטו), אשר בדק ומצא כי מחלונם של המתלוננים ניתן לראות את פניו של מי שעמד ליד הרכב. עוד היא טוענת כי האליבי שמסר הנאשם הופרך, ובכך יש חיזוק לעדויות התביעה. 

5.         זיהוי הנאשם כמי שהצית את הרכב.

א. עדותו של תאופיק .

תאופיק העיד כי בליל ההצתה ישב ברכבו ותיקן את הרדיו, כאשר ראה את הנאשם עובר והרגיש " משהו לא טוב". הוא הלך לבית קפה, ישב שם עד השעה שלוש, וכאשר חזר לביתו פגש באחיו מוחמד שהיה בחדרו ער. לפתע שמע את מוחמד מקלל וצועק את שמו של הנאשם, ומששאלו לפשר הדבר, אמר לו מוחמד שרכבו נשרף. תאופיק ניגש לחלון והבחין בנאשם בורח מהמקום. (עמ' 8, 10 לפרוט', קלטת העימות ת/20, תמליל העימות נ/13, ש' 18-21). לדבריו, לפני שברח, עמד הנאשם עם הפנים אליו והסתכל עליו, באופן שניתן היה לזהותו בוודאות (עמ' 28 לפרוט').

בעת בריחתו, החליק הנאשם על מכסה המנוע של הרכב. משנשאל תאופיק מדוע לא מסר כי ראה את הנאשם נוגע במכסה המנוע מיד בחקירתו הראשונה אלא בחקירה מאוחרת (ת/11), הסביר כי היה לחוץ. (עמ' 31 לפרוט').           

תאופיק ירד מביתו, כיבה את האש שאחזה ברכב, והבחין בתוכו באבן ובפיסות בד לבנות שלא היו שם קודם לכן. (עמ' 12 ו-32 לפרוט').

בחקירה הנגדית מסר תאופיק כי הוא עצמו צעק את שמו של הנאשם ולא מוחמד (עמ' 32 לפרוט'), ומכל מקום הוא זיהה את הנאשם כמי שעמד ליד רכבו מיד לאחר שהוצת. לדבריו, כך מסר גם בהודעותיו במשטרה ובעימות. (נ/3 ש' 16, נ/4 ש' 3, נ/6 ש' 9, ת/20, נ/13).

תאופיק הסביר כי היה ער למרות השעה המאוחרת, מפני שלא היה אמור לעבוד למחרת, והכין את רכבו לקראת מבחן רישוי. (עמ' 14 לפרוט'). עם זאת אישר כי בבוקר, לאחר ההצתה, עבר במקום מעסיקו אשר אסף עובדים מהאזור, וראה אותו מכבה את האש ברכבו.