זיכוי נאשם מחמת הספק בגין פגם בזיהוי

השופט י' אלון:

           חמישה נאשמים עמדו לדין בבית המשפט המחוזי בכתב אישום מאוחד ומתוקן ובו תשעה אישומים. הנאשמים 1, 3 ו-5 הגיעו להסדר טיעון והורשעו על פי הודאתם. הנאשמים 2 ו-4 כפרו בכל ופרשת הראיות בעניינם נשמעה במלואה. בהכרעת הדין הורשע הנאשם 4 בעבירות שבכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והמאוחד דהיינו, האישום השני, השלישי והחמישי, וכן בעבירה נוספת (התחזות לאחר) שיוחסה לו בכתב האישום המקורי נגדו. הנאשם 2, שהואשם באישום השני והשלישי, זוכה מחמת הספק מהמיוחס לו באישום השלישי והורשע במיוחס לו באישום השני.

           בגזר הדין נגזרו על הנאשם 4 שבע שנות מאסר בפועל ועל הנאשם 2 נגזרו שמונה עשר חודשי מאסר בפועל. כמו כן, נגזרו לשניהם מאסרים על תנאי, פיצוי כספי למתלוננים (נאשם 4) וקנס כספי (נאשם 2). שניהם - הנאשם 4 (אליעזר קנדינוב המכונה "לזר") בע"פ 3262/06 והנאשם 2 (מיכאל אושבקשווילי המכונה "מישה") בע"פ 2589/06 - מערערים על הרשעתם בדין, ולחלופין על גזר הדין.

           דנו בשני הערעורים במאוחד.

כתב האישום והרקע למעשים

           ברקע האישומים השונים עומדים ארועי אלימות קשים שפרצו ב"שכונת שפירא" בדרום תל אביב בשלושת הימים מ-27.2.03 עד 1.3.03, כשבמרכזם מעשי סחיטה, בריונות ואלימות שנקטה בהם על פי הנטען חבורת הנאשמים - בהנהגת המערער "לזר" - נגד תושבים אחרים מהשכונה.

           ראשיתם של הדברים בבית הקפה שבשכונה ביום 27.2.03. הנאשמים 1 (רובשן רפייב) ו-5 (אדוארד קלנטרוב) נכנסו לבית הקפה, ובאותה שעה ישב שם המתלונן אולג סידוב (להלן: אולג). נאשם 5 פנה לאולג ושאל אותו "למה אתה מסתכל עלי כך?" אולג השיב: "כי יש לי עיניים". נאשמים 1 ו-5 דרשו ממנו לצאת איתם מהמקום, ושם, מחוץ לבית הקפה, היכה הנאשם 5 באולג באגרופיו וכתוצאה מכך נשברו אפו, אחת משיניו ונחתכה שפתו. אולג הזעיק למקום את חבריו, ובהם המתלונן יעקב חיימוב, ולאחר שיחות בין הניצים התנצלו הנאשמים 1 ו-5 בפני אולג על תקיפתו (עד כאן האישום הראשון, שאינו מיוחס למערערים דנן).

           למחרת היום, 28.2.03, שוב ישב אולג בבית הקפה כשלמקום נכנס לזר (הלא הוא הנאשם 4, המערער בע"פ 3262/06 - להלן: לזר). לזר פנה לאולג והודיע לו כי עליהם לדבר, שכן התנצלות חבריו שתקפו את אולג אתמול היתה "סתם" וכי צריך להיפגש ולסגור עניין. הם קבעו להיפגש בחצות אותו הלילה בפארק הסמוך.

           בשעה היעודה הגיע המתלונן אולג לפארק ועימו המתלוננים הנוספים יעקב, סרגיי, אלכסיי ורומן, ושם פגשו את חמשת הנאשמים (וביניהם, על פי הנטען, המערערים לזר ומישה) ועמם חמישה אנשים נוספים. המערער מישה פנה למתלונן יעקב, הרים עליו יד, תפס במעילו וניער אותו, תוך שהוא מטיח בו כי הוא זה שגרם יום קודם לכן לנאשמים 1 ו-5 להתנצל על תקיפתם את אולג, והוסיף וקבע כי לאור זאת "אתה גם תשלם כסף".

           המערער לזר פנה לאולג, אמר לו שתקיפתו אתמול בבית הקפה היתה בצדק ועל כן הוא חייב לפצות את הנאשמים 1 ו-5 על התנצלותם המיותרת, זאת בכך שישלם להם 2,500 ש"ח.

           עד כאן הנטען באישום השני, ובו יוחסה לשני המערערים (וכן לשלושת הנאשמים הנוספים) עבירת סחיטה באיומים.

           גם למחרת, 1.3.03, ישב המתלונן אולג בבית הקפה, והפעם נכנס לשם לזר. אולג אמר לו שיתקשה בתשלום הפיצוי של 2,500 ש"ח שפסק נגדו לזר, ובתגובה הודיע לו לזר כי ידונו בעניין בחצות הלילה באותו בית הקפה.

           לקראת חצות הגיעו לבית הקפה שתי הקבוצות. מהצד האחד אולג והמתלוננים הנוספים, ומהצד השני חמשת הנאשמים (ובהם לזר ומישה) ועמם עשרה אנשים נוספים. הנאשמים הציעו למתלוננים כי יקיימו את שיחת ההבהרה בפארק הסמוך, ושתי החבורות עברו לפארק. שם התנפלו הנאשמים וחבריהם ועמם עשרות נוספים שארבו במקום על המתלוננים, כאשר כל מתלונן מותקף על ידי חמישה עד עשרה תוקפים בקרשים, בסכינים ובמכות אכזריות. נטען, בין היתר, כי המערער מישה היכה באגרופו את אלכסיי ושבר את לסתו, וכי הנאשם 1 (רפייב) תלש בכוח מצוארם של אולג ויעקב את שרשראות הזהב שלהם ולקחן איתו.

           הנאשמים כולם נמלטו מהמקום כשהם מותירים שם את המתלוננים פצועים, חבולים ומדממים. למקום הוזעקו שוטרים ומד"א שפינו את הפצועים לבית החולים, שם אושפזו וחלקם נותחו.

           בשל מעשים אלה יוחסו לחמשת הנאשמים (ובהם שני המערערים) עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד והיזק בזדון. עד כאן הנטען באישום השלישי.

           למחרת היום, 2.3.06, התלונן יעקב במשטרה על האירועים. כעבור ארבעה ימים, 6.3.06, עבר יעקב ליד בית הקפה ושם ניגש אליו המערער לזר ואיים עליו כי אם יפליל אותו במשטרה "הוא יתנקם בו לאחר שיצא מהכלא", וכי אם הוא ייעצר, אחיו (של לזר) "לא יתנו לו לחיות". לזר הוסיף ואמר למתלונן יעקב, כי אם הוא וחבריו יחזרו בהם מתלונותיהם הוא יחזיר לו ולאולג את שרשראות הזהב ששדדו מהם בליל התקיפה בפארק. כך נטען באישום החמישי, ובשל כך יוחסה בו ללזר עבירה של הדחה בחקירה.

הכרעת הדין

           במרכז פרשת התביעה עמדו עדויות המתלוננים - אולג, סרגיי, יעקב, רומן, אלכסיי, דוד יוספוב ומרקיאל חיימוב. כולם העידו על האירועים השונים שבכתב האישום. בשלבים שונים של חקירותיהם במשטרה זיהו חלק מהמתלוננים את שני המערערים כמי שלקחו חלק באירועים נשוא האישום השני והשלישי. נושא זיהויים אלה והפגמים שנפלו בהם נסקרו בפירוט רב בהכרעת הדין. בית המשפט קמא, לאחר שבחן את המתלוננים במועד מתן עדותם ונתן דעתו לאופן מסירת הדברים, קבע בהכרעת הדין "ללא כל היסוס או פקפוק כי עדים אלה מסרו עדות מהימנה הן באשר להתרחשויות המתוארות בכתב האישום והן בשאלת הזיהוי".

           עם זאת, מצא בית המשפט כי נפלו פגמים רבים במרבית הליכי הזיהוי של המערערים על ידי המתלוננים בחקירותיהם השונות במשטרה, ועל כן: