זיכוי מעבירת הריגה של הולך רגל בתאונת דרכים והרשעה בגרם מוות ברשלנות

מבוא

1.         ביום 16.4.08, הוגש נגד הנאשם, כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה, בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואי מתן זכות קדימה, עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בקשר לתאונת דרכים בה מצא את מותו ויטלי אוליצקי ז"ל, יליד 1936 (להלן: "המנוח").

כתב האישום

2.         על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.10.07, סמוך לשעה 17:30, נהג הנאשם במשאית מסוג איסוזו, מ.ר 60-429-20 (להלן: "המשאית"), ברח' החשמונאים בקרית מוצקין, מכיוון כללי גשר רבין (להלן: "הכביש").

הכביש במקום הינו כביש עירוני, שני נתיבים לכל כיוון, כאשר בכיוון נסיעת הנאשם מעגל תנועה עם רח' בן גוריון (להלן: "מעגל התנועה").

בכביש, בכיוון נסיעת הנאשם ולפני מעגל התנועה, מעבר חצייה המסומן היטב על הכביש ובצמוד אליו משני צידי הכביש מוצבים תמרורים, ג-7, הבולטים לעין. כמו כן, בצד ימין של הכביש בכיוון נסיעת הנאשם קיים מעקה בטיחות, לפני ואחרי מעבר החצייה, (להלן: "מעבר החצייה").

עוד נטען בכתב האישום, כי באותה עת החל המנוח לחצות את הכביש במעבר החצייה, מימין לשמאל, בניצב לכיוון נסיעת הנאשם.

בהתקרב הנאשם למעבר החצייה, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי, לא הבחין כלל במנוח החוצה את הכביש במעבר החצייה וחזית הרכב פגעה במנוח, לאחר שהספיק לחצות 4 מ' מרוחב הכביש (להלן: "התאונה"). חרף הפגיעה במנוח, המשיך הנאשם בנסיעתו ועצר רק כעבור 694 מ', כל זאת כאשר המנוח לכוד מתחת למשאית ולמרות צעקות וקריאות של עוברים ושבים שביקשו ממנו לעצור.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח שנמחץ מתחת לגלגלי המשאית והוצא משם רק כעבור 20 דקות וזאת לאחר פעולות חילוץ של כיבוי אש. למנוח נגרמו חבלות רבות ומותו נקבע במקום.

3.         בכתב האישום נטען, כי התאונה ומותו של המנוח נגרמו בשל מעשיו ומחדליו האסורים של הנאשם ונהיגתו הפזיזה שהתבטאה בכך ש:

א.     לא הבחין כלל במנוח עובר לתאונה.

ב.     בהגיעו למעבר החצייה לא בחן את תנועת הולכי הרגל בו ובסביבתו.

ג.       לא הסתכל כלל לכיוון החצייה של המנוח עובר לתאונה.

ד.      לא עצר את רכבו בהתקרב למעבר החצייה, למרות שצריך ואף חייב היה להבחין במנוח חוצה את הכביש ומצוי בסביבת מעבר החצייה לפני כן.

ה.     לא נתן זכות קדימה להולך רגל במעבר החצייה.

ו.       לא שעה לזעקות וקריאות העוברים ושבים, לא הרגיש את הפגיעה במנוח והמשיך בנסיעתו למרחק של 694 מ' כשהמנוח לכוד מתחת לרכבו.

ז.       נהג בחוסר זהירות, בפזיזות וברשלנות, ולא כפי שנהג סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

תשובת הנאשם לאישום:

4.         הנאשם הודה במרבית העובדות המתוארות בכתב האישום, אלא שביקש להוסיף ולסייג את האמור בו, כדלהלן:

א.     הנאשם טען, כי עצר לפני מעבר החצייה כדי לאפשר לתנועת כלי הרכב, הבאה משמאל, במעגל התנועה, לעבור.

ב.     לטענתו לא הבחין כלל במנוח ועל כן לא ידע מהו המרחק אותו הספיק המנוח לחצות, על מעבר החציה ואולם, הנאשם לא חלק במהלך המשפט על בדיקת הבוחן ומסקנותיו בעניין זה.