זיכוי מעבירת הסתננות על בסיס סייגי הצורך והצורך המדומה

פתח דבר

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

מבוא

1.       כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק מניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954.

2.       מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם הינו תושב עזה ובמועד הרלוונטי לכתב האישום לא החזיק בידו באישור כניסה לישראל. בתאריך 15/10/2013 סמוך לשעה 11:30 הגיע הנאשם אל גדר הגבול שבין רצועת עזה לישראל סמוך לקו דיווח 133, טיפס על הגדר, ירד לצידה השני שבשטח ישראל והחל להתרחק לתוך שטח ישראל. כוח צה"ל שהוזעק למקום פתח בסריקות ואיתר את החשוד בשטח מיוער שבשטח ישראל.

3.       בדיון שהתקיים ביום 6.2.2014, הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. הנאשם הודה כי הינו תושב עזה ובמועד הרלוונטי לכתב האישום לא היה ברשותו אישור כניסה לישראל. הנאשם הודה כי ביום 15/10/2013 סמוך לשעה 11:30 טיפס על גדר הגבול שבין עזה לישראל (סמוך לקו דיווח 133) וירד לצידה השני שבתוך שטח ישראל. הנאשם הודה שהוא נכנס לשטח ישראל, אך כפר כי התרחק לתוך שטח ישראל. הנאשם הודה כי נתפס ע"י כוח צה"ל. הנאשם כפר בכך כי נתפס בשטח מיוער הסמוך לגבול בשטח ישראל. הנאשם כפר כי הסתנן לישראל שלא כדין, סיכן את בטחון מדינה והטיל מעמסה מיותרת על כוחות הביטחון.

          בהמשך, בדיון שהתקיים ביום 02.04.2014, הנאשם הוסיף כי עם כניסתו לישראל נופף בגופייתו וטען בפני חיילי צה"ל כי הוא בורח מהחמאס. הנאשם הוסיף כי נאלץ להיכנס לישראל בשל האיום והסכנה לחייו ובשל כך קמות לו הגנות וסייגים של כורח וצורך המאיינים את הפליליות שבמעשיו.

          ב"כ הנאשם העלה מספר טענות משפטיות כבר במועד תשובותיו לכתב האישום, טענות אליהן התייחס גם בסיכומיו, טענות אליהן אדרש להלן.

פרשת התביעה

4.       פרשת התביעה בתיק זה כללה אך את הגשת אמרת הנאשם במשטרה (ת/1), בהסכמת ההגנה (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 2/4/14 ש' 12-13). מדובר בהודעת הנאשם מיום האירוע (15/10/2013) שנגבתה בתחנת המשטרה. מת/1 עולה כי הנאשם טיפס  על הגדר שבין עזה לישראל עבר לצדה השני של הגדר לשטח ישראל ונתפס על ידי חיילי צה"ל סמוך לגבול. עוד ציין הנאשם בחקירתו כי נכנס לישראל בגלל "המצב "החרה" (כך במקור, י.ל) שיש בעזה" (ת/1 עמ'2 ש' 14).