זיכוי מעבירות של איומים, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו

1. כמצוות הוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), אני מודיע, בפתח הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות הנאשם.

א.         רקע כללי וגדר המחלוקת בין הצדדים:

2. סיפור מעשה רע ומר של הסתבכות על לא-כלום. הנאשם – שנעצר על יסוד חשד לסיוע להתפרצות, שהתברר בדיעבד כחסר בסיס – הלך והסתבך לאחר מעצרו. לאחר שהובא הנאשם לתחנת המשטרה הוא התנהג כלפי השוטרים באופן מתריס ומתחכם. פשיטא, כי בכך נהג הנאשם בדרך שהתבונה ממנה והלאה. ואולם, אין בכך כדי להקים בסיס להרשעתו של הנאשם בפלילים, בפרט כאשר מתעוררים ספקות של ממש ביחס לפרטי התנהגותו הנטענת.
3. מעשה שהיה כך היה. ביום 13.5.12 בשעה 20:35 דווח למשטרה על פורצים שנכנסו לדירת מגורים, המצויה בקומה השנייה בעורפו של בית משותף ברח' ליאון בלום בחולון (להלן – הדירה והבניין, בהתאמה). צוות השוטרים, שהיה בניידת המשטרה שהגיעה ראשונה למקום, החליט משום מה "לסגור" דווקא את חזית הבניין, תוך שעורף הבניין נותר ללא השגחה.

הנאשם וחברו, מר אנטון קבון, ישבו על ספסל בקרבת חזית הבניין, אחזו בטלפונים ניידים ונראו כותבים הודעות. השוטרים חשדו בנאשם ובחברו מר קבון – גם משום שנראו להם מפוחדים וגם על סמך דיווח של עדת ראייה, שנמצאה במקום – כי הם ניסו להעביר דיווחים לפורצים שבתוך הדירה, ועל כן תפסו את הטלפונים שלהם.

בין לבין, הפורצים, שכזכור פרצו לדירה שבעורף הבניין, קפצו מהדירה ונמלטו; וכל שנותר לשוטרים הוא, כדבריהם, לשמוע את קול ה"בום" של הקפיצה. יוער, כי בדיעבד הסתבר שכנראה דובר בפורץ אחד בלבד (ר' התיאור המפורט בדו"ח הפעולה נ/1).

4. הנאשם ומר קבון נעצרו אפוא ונלקחו לתחנת המשטרה בבת-ים (להלן – התחנה). בחיפוש שנערך על הנאשם נמצאו במכנסיו כפפות, שהנאשם הסביר כי הן משמשות אותו לעבודתו בתחום הבנייה.

יש לציין, כי על פי מה שעלה במהלך משפט לפניי לא נמצאו ראיות כלשהן למעורבות הנאשם ומר קבון בהתפרצות, והם אף לא נחקרו לגביה.

5. האירוע מושא כתב האישום אינו קשור אם כן, כלל ועיקר, להתפרצות הנ"ל, ועניינו במה שקרה בתחנה בבוקר שלמחרת, דהיינו: ביום 14.5.12, בשעה שעל פי המצוין בכתב האישום אינה ידועה במדויק למאשימה.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בעת שהנאשם שהה ב"תא העצורים" שבתחנה הוא איים על שוטרת, ששמרה במקום (להלן – השוטרת), בכך שאמר לה "כשאנחנו ניפגש בפעם השנייה ולא פה, אני אראה אותך על קביים, כלבה", ובכך שאמר לחברו מר קבון, בעודו מסתכל אל השוטרת ופונה אליה, "הייתי לוקח לה סכין וחותך לה את הגרון". בנוסף עלב הנאשם בשוטרת בכך שאמר לה שהשוטרים הם כלבים וכי היא "שמנה מוצצת".

עוד נטען בעובדות כתב האישום, כי בדרך מתא המעצר לחדר החקירות סירב הנאשם להתקדם בהליכה, "וכאשר השוטר אלי יוספי ניסה להובילו, הפיל הנאשם את עצמו לרצפה, וכשניסה השוטר להרימו, תקף הנאשם את השוטר בכך שבעט בו".

6. על רקע זה הואשם הנאשם, בכתב האישום, בשלוש עבירות שונות: (א) איומים – לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); (ב) העלבת עובד הציבור – לפי הוראות סעיף 288 לחוק העונשין; ו-(ג) תקיפת שוטר – לפי הוראות סעיף 273 לחוק העונשין.

יושם אל לב כי מבחינה עובדתית-עניינית מדובר בעבירות שנעברו בשני אירועים נפרדים, אם כי סמוכים זה לזה בזמן ובמקום, כלהלן:

אירוע אחד, שעניינו בעבירות נגד השוטרת (להלן – אירוע האיום והעלבון);

אירוע שני, שעניינו בתקיפת השוטר יוספי (להלן – אירוע התקיפה).

7. הדיונים בתיק החלו בפני כב' השופט י' יצחק, אשר דחה טענה מקדמית של ההגנה בדבר סמכות התביעות להגיש את כתב האישום (ר' בפרוטוקול, עמ' 3). תשובת הנאשם לאישומים נשמעה לאחר מכן, מפי באת-כוחו דאז:

באשר לאירוע האיום והעלבון – ההגנה טענה כי הנאשם לא איים על השוטרת, לא שוחח עמה במישרין ואף לא הטיח בה את העלבונות הנטענים.