זיכוי מעבירות המיוחסות בקובלנה פלילית שעניינן השתלטות על דירה שבבעלות משותפת של כלל דיירי הבניין

בפתח הכרעת הדין הנני מודיע לנאשמת שהחלטתי לזכותה מכל העבירות המיוחסות לה בקובלנה.

האישום

1. ביום 31/5/06 הגיש הקובל כנגד הנאשמת קובלנה פלילית, בה ייחס לה ביצוע עבירות של היזק בזדון לנכס - עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הסגת גבול כדי לעבור עבירה - עבירה על סעיף 447(א)(2) לחוק, ואחיזת מקרקעין בכח - עבירה על סעיף 190 לחוק.

2. בהתאם לכתב הקובלנה, מתגוררים הקובל והנאשמת באותה הכתובת בחיפה, כאשר הקובל הינו הבעלים של דירה מס' 6, והנאשמת - דירה מס' 5. האישום מתייחס לדירה מס' 1 באותו הבנין, הממוקמת בקומת הכניסה, לצד 6 מחסנים. לטענת הקובל, על אף שדירה מס' 1 הינה בבעלות משותפת של כלל דיירי הבנין, "השתלטה" הנאשמת על דירה זו, בכך שבשנת 1999 עקרה את דלת העץ, ניסרה את המשקוף והתקינה דלת פלדה על דעתה, וללא קבלת רשות מיתר הדיירים. בכך עברה הנאשמת, כנטען, עבירה של היזק בזדון לנכס. בהמשך נטען, שבנתה הנאשמת מחיצת גבס המחלקת את דירה 1 לשתי יחידות משנה, מבלי שתקבל היתר בניה לכך, ובכך עברה עבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה. עוד נטען, שדירה 1 עדיין נעולה, על כן עברה הנאשמת עבירה של אחיזת מקרקעין בכח.

3. בתשובתה לאישום כפרה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, בכל המיוחס לה, וטענה שהקובלנה הוגשה בחוסר סמכות היות ודירה 1 אינה רכוש משותף אלא בבעלות פרטית, וכי הקובל מבקש למעשה סעד אזרחי, של הצהרה על בעלות, באמצעות הליך פלילי.

4. מטעם הקובל העידה גב' יעל ליבוביץ, והקובל עצמו. כן הוגשו באמצעותו 12 מוצגים שסומנו ת/1  עד  ת/12.

5. מטעם ההגנה העידה הנאשמת ובעלה מר ישראל לזר, והוגשו באמצעותם 12 מוצגים שסומנו נ/1  עד  נ/12.

ראיות הקובל

6. בכדי להרשיע את הנאשמת, על הקובל להוכיח תחילה שהדירה מס' 1  הינה רכוש משותף לכלל דיירי הבניין, שהרי הנאשמת הודתה בהחלפת דלת הדירה, החזקתה הבלעדית בה ונעילתה מפני שימוש יתר הדיירים.

7. אעיר כבר עתה, שדירה 1 רשומה בלשכת רישום המקרקעין בבעלות פרטית של בני הזוג הורוביץ ז"ל, ולא כרכוש משותף ואף לא ע"ש הנאשמת.

8. מטעם הקובל העידה, כאמור, גב' יעל ליבוביץ המועסקת בלשכת המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה. באמצעות עדה זו הוגשו מסמכים שונים, שהועתקו מתיק הבנין נשוא הדירה שבמחלוקת. המסמכים סומנו ת/1. לא ראיתי במסמכים אלה כל תרומה למחלוקת סביב הבעלות על דירה 1, אם שייכת היא לנאשמת, או שמא המדובר ברכוש משותף.

9. הקובל עצמו העיד, ובמהלך עדותו הוגשו מסמכים שונים. המסמך ת/2 הינו גזר דינו של בית המשפט העירוני בחיפה, בו הואשמו שלושת הקבלנים שבנו את הבניין בו ממוקמת דירה 1 שבמחלוקת. במסגרת גזר הדין ניתן צוו שהורה למפקח על הבתים המשותפים לרשום חדר ששטחו 11.80 מ"ר, והנמצא בקומת העמודים, כרכוש משותף וכחדר הסקה. בגזר הדין אין ציון של גוש וחלקה או כל פרט מזהה אחר, ולמעשה לא ניתן כלל לדעת אם מדובר בגזר דין המתייחס לבניין שבו נמצאת הדירה שבמחלוקת או שמא לבניין אחר שנבנה ע"י אותם קבלנים. יתרה מכך, אם אכן בוצע רישום זה כפי שנפסק בגזר הדין, הרי שעיון בנסח הטאבו של דירה 1 מעלה שאינה רשומה כרכוש משותף, על כן סביר להניח שאינה הדירה אליה מכוון גזר הדין.  גם ההנחה שהרישום טרם בוצע לא יכולה להועיל להצהרת הבעלות על דירה 1, שהרי מאז גזר הדין חלפו להם למעלה מ-30 שנים, ואין בו כל פירוט אודות הנכס שיש לרושמו כרכוש משותף. בכך מתייתר הדיון באם חלה התיישנות על גזר הדין, היות וממילא אינו בר ביצוע.

10. הקובל הגיש אוסף של תמונות וגם באלה אין כדי לתרום לשאלה שבמחלוקת, היא הבעלות המשותפת על דירה 1.

11.  הקובל נחקר נגדית אודות תביעות שהוגשו על ידו ונדחו על ידי בתי המשפט השונים, והעתקיהם אף הוגש. גם בתביעות אלו אין כדי להועיל, היות וטרם ניתנה הכרעה סופית בסוגיית הבעלות על דירה 1, אם משותפת היא לכלל הדיירים או שייכת לנאשמת בלבד.

12. המסמך היחיד בתיק, מתוך כל 24 המסמכים שהוגשו ( 12 מטעם ההגנה ו-12 מטעם התביעה), ואשר יש לו רלבנטיות לשאלה שבמחלוקת, הוא המסמח נ/12, שהינו נסח הטאבו המשקף את הרישום בלשכת רישום מקרקעין חיפה. בהתאם למסמך זה, הדירה 1 רשומה בבעלות ד"ר שלמה (בן אלתר יוסף) הורוביץ, וגב' יהודית הורוביץ (לבית איזנברג).

13.  היוצא מנסח הטאבו, שהן הקובל והן הנאשמת מבקשים לאחוז ב"טלית" שאינה שלהם, שעה שזה אומר חלקה שלי, וזו אומרת כולה שלי.

14.  הקובל אישר בחקירתו הנגדית, שהוא מודע לרישום הנ"ל, וכי לא נקט בכל הליך על מנת לבטל את הרישום על שם משפחת הורוביץ. כל שביקש הוא היה לבצע את גזר הדין, שכבר קבעתי שאינו בר ביצוע.

15. בסיכום פרשיית התביעה הגעתי למסקנה, שלא עלה בידי הקובל להוכיח שדירה מס' 1 הינה בבעלות משותפת של כלל הדיירים. דרך פרשיית ההגנה אברר אם הנאשמת היא הבעלים של דירה 1, או שמא אוחזת היא בנכס לא לה, ואבחן את ההשלכה שיש לכך על אחריותה הפלילית לביצוע העבירות בהן היא מואשמת.

עדות  הנאשמת

16. הנאשמת היא הבעלים של דירה מס' 5 בבניין שבו ממוקמת דירה מס' 1 שבמחלוקת, ובעלותה בדירה 5 באה בעקבות צוואת בני הזוג הורוביץ, שהורישו לה את דירתם, בהיותה קרובת משפחתם היחידה, לאחר מות בנם.

17. לדברי הנאשמת, עד שנת 1990 היא סברה שדירה 1 הינה בבעלות משותפת, ושינתה את דעתה בעקבות שלטים שנכתבו ע"י הקובל, מהם עלה חשדה שגם דירה 1 היא בבעלות משפחת הורוביץ. בעקבות זאת הוציאה הנאשמת נסח טאבו, לפיו נתגלה שאכן דירה 1 רשומה על שם משפחת הורוביץ, ובשלב מסוים תפסה הנאשמת חזקה בלעדית בדירה 1.

18.  לדברי הנאשמת, היא ירשה את דירה 5 ממשפחת הורוביץ, תחילה בצוואה מטעם הגב' הורוביץ, ולאחר מכן בצוואה נפרדת מטעם בעלה, שנפטר בעקבותיה. שתי הצוואות, כך נטען, אינן ברשות הנאשמת, וכטענתה, היא אף לא עיינה בהן.