זיכוי מעבירה של תקיפה נוכח הגנה עצמית

הנאשם, איגור מיוץ (להלן: " הנאשם") התבקש לדין באשמת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם אישר את מרבית נסיבות ההתרחשות אך שלל את אחריותו לעבירה  כיון שפעל מתוך הגנה עצמית.

הנסיבות

נסיבות שאינן שנויות במחלוקת

 הנאשם עבד, בעת הרלוונטית, בחנות לממכר דברי מאפה בשכונת שעריים ברחובות. תחום החנות נחלק לשניים: חלק אחד הוא רחבה המיועדת לקהל הלקוחות (להסבה ליד שולחנות או להמתנה לביצוע הזמנת קניה); חלק שני הוא קיתון ארוך וצר ביותר שבו מתבצעת הכנת דברי המאפה. בין שני חלקי החנות מפריד דלפק המשמש להעברת המוצרים המוכנים לקונים. בקצה הדלפק פתח צר, כדי מעבר אדם, לשם כניסה לתחום הקיתון. אין דרך להיכנס ולצאת אל הקיתון זולת הפתח המתואר.

בלילה שבין שישי לשבת, אור ליום 12.5.07 סמוך לשעה 03:00 עבדו בחנות שני עובדים בלבד, הנאשם והעדה דורית סעדי (להלן: " דורית"). היו לקוחות לא מעטים והם נאלצו להמתין לתורם. בין הממתינים היו גם שניים דוברי רוסית, ספיר ורטון (להלן: " ספיר") וויקטור ניקיטין (להלן: " ויקטור") שגילו מורת רוח מן ההמתנה הארוכה למדיי. הם פנו לנאשם ששפתו רוסית כשפתם ודרשו שירות מהיר. הנאשם ביקש שימתינו לתורם. מכאן החל דין ודברים שכלל דברי איום חמורים כלפי הנאשם. לנאשם לא היה כל עניין לגרום להסלמה, אולם שני הללו (להלן: " התוקפים") חצו את הפתח ונכנסו אל הקיתון והחלו להפליא בנאשם מכותיהם. דורית ניסתה להתערב ולהדוף את התוקפים אך הדבר לא עלה בידה הן בשל מידותיהם, הן בשל כך שרוחבו הצר של הקיתון לא איפשר כל תמרון ובעיקר בשל כך שהתוקפים נדמו בעיניה כאחוזי טירוף להכות בנאשם ללא רחם. מישהו מן התוקפים תחב אצבעותיו אל עינו של הנאשם ופגע בה עד שהנאשם התקשה לראות באמצעותה. מישהו מן התוקפים אחת בצלחת חרס כבדה וניפץ אותה על ראשו של הנאשם. דם רב ניגר מראשו של הנאשם וכיסה את פניו.  התוקפים לא הרפו. לנאשם לא היה לאן להימלט. הוא אחז בסכין מטבח גדולה (להב באורך כ- 30 ס"מ), נופף בסכין כלפי ויקטור שהצליח לחמוק מן הסכין לאחר מכן דקר את ספיר בביטנו. לאחר הדקירה יצאו התוקפים את מרחב החנות ונעו לעבר כלי רכבם. הנאשם יצא בעקבותיהם כדי לרשום את מספר הרכב שבו נסעו. הוא שב מייד לחנות וביקש מדורית להזעיק את המשטרה.

המשטרה אכן הוזעקה יחד עם גורמי מד"א שהעבירו את הנאשם לבית חולים. חוקרי המשטרה הגיעו לבית החולים וקיבלו מפי הנאשם גירסה ראשונית שכללה הודאה בעובדה שדקר את ספיר. נוכח זה הובל הנאשם לתחנת המשטרה ובה סמוך לשעה 10:00 נגבתה הודעה פורמאלית מפיו (ההודעה תורגמה מפי שוטר דובר רוסית ונרשמה בשפה העברית). בהודעה זו אישר הנאשם את ההתרחשות (ברוח המתואר למעלה מכאן) לרבות את עובדת הדקירה.

ספיר אושפז בבית חולים. כתוצאה מן הדקירה התהווה צורך לנתח אותו כדי להוציא את כיס המרה שלו ולתפור פצע דקירה בכתף. חוקר נשלח לגבות מפיו הודעה אולם הוא טען שאינו זוכר דבר מן ההתרחשות. ניסיון לאתר את ויקטור לא צלח. עקבותיו נעלמו. החוקרים ביקשו לגבות עדות מפי דורית, אך היא סירבה ותירצה את הדבר בכך שאינה זוכרת את האירוע.

במשפט הגישה התביעה את הודעות החוץ של הנאשם. לא היה לאיל ידה להעיד עד ראיה כל שהו. הנאשם העיד כעד הגנה וכן העידה דורית (אף היא מטעם ההגנה).

נסיבות שנויות במחלוקת

שתי נקודות מחלוקת עובדתית עולות מהשוואת כתב האישום לגירסת הנאשם. האחת, האם הנאשם ביצע פעולה שכוונה לדקור את תוקפו או שמא הדקירה הייתה תוצאה של הנפת הסכין לצדדים כך שהפגיעה לא הייתה מכוונת. השנייה, האם מהלך הדקירה ננקט שעה שהתוקפים החלו בנסיגה לאחור (אפשר מפני שהבחינו בסכין שבידו של הנאשם) או שמא המהלך נעשה תוך כדי קטטה שעה שהתוקפים חובטים בנאשם ומהווים איום נמשך כלפיו.

התביעה סבורה שהנאשם ביצע פעולת דקירה מכוונת והדבר נראה בבירור בצילומי מצלמת האבטחה. היא גם גורסת ששלב הדקירה התרחש שעה שהתוקפים החלו בנסיגה.  סברה זו נסמכת על השילוב שבין אמרת הנאשם במשטרה אשר נמסרה מספר שעות לאחר האירוע ועל צילומי מצלמת האבטחה של החנות.  באימרתו מסר הנאשם כי:

...פתאום הם קפצו ובאו אלי לדלפק נכנסו אלי ובחור זה שבקפלן [ספיר] נתן לי מכה באצבע שלו בעין שמאל (עין אדומה) ...ואותו בחור תפס צלחת מהמדף ונתן לי על הראש שלי והיא נשברה והשפריץ לי דם מהראש ובכיור שהיה לידי היה מונח סכין מטבח. אני תפסתי את הסכין ביד שמאל ועשיתי תנועה עם הסכין לכיוון הראש של הבחור השני [ויקטור] הבחור הזה עשה תנועה בשביל למנוע פגיעה ולא פגעתי בו. אחר כך זרקתי סכין מיד שמאל ליד ימין ודקרתי את זה שבקפלן בבטן בצד והבחור הרים את החולצה וראיתי שהוא מדמם. הבחור השני אמר בוא נסתלק מכאן והם יצאו מהעסק... [ת/1].

מכאן מתבקש שמהלך הדקירה סיים הלכה למעשה את הקטטה ושני התוקפים הסתלקו מן המקום מייד אחרי הדקירה.

הוסף לכך את צילומי המצלמה שאמנם, בשל זווית ההטיה של המצלמה אינם מכילים את כל פרטי ההתרחשות, אולם המצלמה "תפסה" את שני התוקפים כשהם נעים לאחור בשטח הקיתון אל עבר הפתח כשפניהם אל עבר הקיתון ובשלב מסוים הנאשם "נכנס לתמונה" ונראה מבצע פעולה הנראית כפעולת דקירה כלפי ספיר (למעשה אין חולק על כך שזו הייתה פעולת הדקירה).

נמצא שעובר למהלך המסיים של הקטטה  (הדקירה) היו שני התוקפים בתנועת נסיגה לאחור  ולא בתנועה התקפית או לקראת תנועה כזאת.

הסנגור הגורס כי מהלך הדקירה היה חלק בלתי נפרד מהתקפה אלימה ומסוכנת שהתנהלה כלפי הנאשם הצביע על כך שבאימרתו המאוחרת יותר נשאל הנאשם מפי החוקר לתגובתו לכך שבקלטת הוידיאו (מצלמת האבטחה) נראים התוקפים מתרחקים מן המקום שעה שבאה פעולת הדקירה. הנאשם ענה:

אני דקרתי את הבחור לאחר שקיבלתי את הצלחת בראש ולפני כן אצבע בעין והחולצה שלי הייתה מלאה בדם וגם הפנים העין השמאלית שלי הייתה בדם ולא ראיתי כלום...ואחר כך דקרתי אותו. הבחור שהתחיל ללכת אחורה  זה לא הנדקר אלא חבר שלו... [ת/5].

נמצא שבאותה חקירה הכחיש הנאשם כי התוקפים היו בשלב נסיגה עם הדקירה.  בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם גירסה ברורה יותר בהקשר לכך שהדקירה הייתה אגב פעולות התקיפה שבוצעו נגדו:

...הם התחילו להרביץ לי. הרביצו בידיים ותקעו לי אצבעות בעין. לאחר מכן נתנו לי מכה באמצעות הצלחת בראש היה הרבה דם. הם המשיכו להכות אותי הבנתי שאני נחלש. הייתי אחרי ניתוח...וכתוצאה מכך תפשתי את מה שהיה בהישג ידי. לא הייתה אפשרות להימלט, לא שום דבר...כתוצאה מזה הם המשיכו להכות אותי ואני התחלתי באמצעות הסכין לנסות להרחיק אותם כדי שיצאו לרחוב וכתוצאה מכך הוא קיבל פציעה [פ/20].

הנאשם לא אישר שהיה שלב בקטטה מובחן ומופרד ממנה שבמסגרתו ניסו התוקפים להימלט ואילו הוא תקף אותם אגב כך.