זיכוי מחמת הספק של נאשם בעבירות מין חמורות בקטינה בת 6 על חוף הכנרת בין היתר בגין מחדלי חקירה

בפתח הכרעת דין זו, נציין, כי החלטנו פה אחד לזכות את הנאשם מחמת הספק, מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

אשר קולה, שופט:

האישום

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו, עבירה של מעשה סדום - עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(א)(1)+(3)+(4) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), ניסיון אינוס -  עבירה לפי סעיף 345(א)(1)+(3)+(4) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+(3)+ סעיף 25 לחוק ועבירת חטיפה לשם חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 374 לחוק. 

עובדות המקרה על פי כתב האישום

2.         על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת, קטינה כבת 6 שנים (להלן: " הילדה" או " המתלוננת"), המתגוררת הגיעה ביום 06/06/08, בשעות הערב, עם אביה ועם חברים נוספים של המשפחה לחוף "כ." שבכנרת (להלן: " החוף"). בסמוך לשעה 23:00 שכבו המתלוננת ואביה לישון באוהל שהקימו על החוף, והמתלוננת נרדמה. אותה עת שהה בחוף גם הנאשם, אשר הגיע שעות ספורות קודם לכן עם משפחתו, והקים מאהל בחוף.

בסמוך לשעה 1:00 בלילה, נכנס הנאשם לאוהל בו  ישנה המתלוננת, נטל אותה בידיו בעודה ישנה, ונשא אותה אל מקום מרוחק, המצוי בקרבת גדר המפרידה בין החוף לחוף סמוך הנקרא "חוף ל.". הנאשם הוריד את מכנסיה של המתלוננת, החדיר את אצבעו לפי הטבעת של המתלוננת וכן, ניסה להחדיר מספר פעמים את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, תוך שהוא מסב לה במעשיו כאבים קשים. המתלוננת בכתה ואמרה "כואב לי", "לא נעים לי", "שורף לי", "די, אני לא יכולה יותר, אני רוצה לישון", קול זעקותיה הגיע לאוזנם של אנשים שונים אשר שהו בקרבת מקום, והם החלו לצעוק- "אונס".

לשמע הקריאות, חדל הנאשם ממעשיו, הניח את המתלוננת, והחל לברוח כשאנשים דולקים אחריו עד שנתפס בידי האנשים ונמסר למשטרה. המתלוננת נלקחה גם היא בידי האנשים, ונמסרה לאחר מספר דקות לאביה שחיפש אחריה.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרם למתלוננת אודם במבוא העריה, וכן גודש כלי דם על קרום הבתולין, שהסבו למתלוננת כאבים (להלן: " האירוע").

תשובת הנאשם

3.         בישיבת ההקראה, ביום 13/07/08, כפר הנאשם באופן פורמאלי בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום.

ביום 18/11/08 הגיש הנאשם  תגובה מפורטת לכתב האישום כדלקמן:

"בשעת לילה שאינה זכורה לנאשם, ובעת שבילה הנאשם עם חבריו במאהל בחוף, התרחק הנאשם מהמאהל, זאת על מנת להטיל את מימיו. הנאשם התרחק מהמאהל לעבר מקום אשר נחזה להיות  מקום מבודד וחשוך, המצוי במרחק קצר מהמאהל. הנאשם אכן הגיע לנקודה מבודדת וחשוכה, פתח את כפתור מכנסיו וכן את רוכסן מכנסיו, והתכוון להטיל את מימיו. הנאשם לא הספיק להטיל את מימיו. או אז, החל הנאשם שומע צעקות רמות מאנשים אשר שהו במקום. מיד לאחר מכן, החלו להתנפל על הנאשם אנשים שאינם מוכרים לו, והחלו להכותו, נמרצות. המכות הקשות אותן ספג הנאשם גרמו לו חבלות של ממש".

הנאשם כפר בכך שנכנס לאוהל בו ישנה הילדה, כפר בכך שנטל אותה  בידיו בעודה ישנה ונשא אותה למקום מרוחק. הנאשם, טען, כי ככל שבוצעו המעשים המיניים בילדה המפורטים בכתב האישום, הרי הם בוצעו על ידי אדם אחר.

גדר המחלוקת

4.         נוכח תגובתו של הנאשם לכתב האישום, נדרשת המאשימה להוכיח הן את המעשים הנטענים בכתב האישום והן את זהות מבצען.

ראיות התביעה הן באשר לעצם המעשים והן בדבר זיהויו של הנאשם נסמכו בעיקרן על עדות ארבעה עדי ראיה, ג'לאל תמימי, רחלה אלחרר, רוני שבת ושמשון שבת, על ראיות חפציות וכן על ראשית הודיה של הנאשם בפני מי שתפס אותו לאחר מעשה.

זירת האירוע

5.         מאחר ואין טוב ממראה עיניים וכדי להבין טוב יותר את טיעוני הצדדים, ערכנו  ביום 12/2/09  ביקור במקום (בין השעות 13:00 ועד 15:30).