זיכוי מחמת הספק מעבירת הרצח בכוונה תחילה

איסור פרסום

הואיל והנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה והתיק נשמע "בדלתיים סגורות", אנו מתירים פרסום הכרעת הדין למעט כל פרט מזהה על הנאשם ובני משפחתו ופרטים מזהים על קטינים נוספים שמוזכרים בתיק זה.

השופט מ. גלעד [אב"ד]

א.         כללי

1.         ביום 19.4.13, סמוך לשעה 22:15, דקר הנאשם בסכין את הנער מחרוס זב' (להלן: "המנוח"), דקירה אחת בחלק העליון של גבו. כשעה מאוחר יותר נפטר המנוח מפצעיו, כשהוא כבן 19 במותו.

בגין אירוע זה מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של רצח המנוח בכוונה תחילה.

הנאשם אינו חולק כי הסכין שאחז בידו ננעץ בגבו של המנוח וכי פציעה זו היא שהביאה למותו. אולם, על פי גרסתו, הוא רדף אחרי המנוח במטרה ל"הפחידו" ולהניסו מביתו, לאחר שהמנוח וחברו ראני ג'בריל תקפו אותו ואת אמו בחצר ביתם, ובזמן ריצתו אחרי המנוח, בקצה השביל המוביל מחצר ביתו אל הרחוב הראשי, נעצר המנוח בפתאומיות, הנאשם נתקל במנוח והסכין שהחזיק חדר, שלא במתכוון, לפלג גופו העליון של המנוח.

בתיק זה עלינו להכריע אפוא, האם בעת שחדר הסכין אותו החזיק הנאשם לגבו של המנוח, גמלה בלבו החלטה להמיתו, ומכאן לרצוח אותו ב"כוונה תחילה" כטענת המאשימה, או שמא, היתה זו דקירה בשוגג במהלך "תאונה" שנגרמה ברשלנות כגרסת הנאשם, או שמא, דקר הנאשם את המנוח בכוונה אך לא בכוונה תחילה ואולי פעל במחשבה פלילית מסוג  "פזיזות" (ב"אדישות" או ב"קלות דעת"), ועל כן יש להרשיעו בעבירה של "הריגה", כטענתו החילופית של ב"כ הנאשם.

ב.         עובדות כתב האישום

2.         מ', ילידת 2000, היא אחות המנוח ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררו השניים בבית הוריהם אשר ברח' מא' 30 בחיפה.