זיכוי מחמת הספק מעבירות חניה

החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק בלבד, מהמיוחס לו בכתב האישום.

מבוא

1.      בפני בית המשפט כתב אישום (דוח חניה) לפיו ביום 27.12.10 בשעה 15:58 החנה הנאשם את רכבו במקום בו נאסרה החניה והאיסור מסומן בתמרור, בניגוד לסעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א - 1960 (להלן: "החוק").

2.      להלן יש לפרט את הסטוריית המקרה דנן: ביום 23.11.11 קויים דיון הקראה במהלכו טענו הצדדים טענותיהם כלהלן:

א.         הנאשם טען שהחנה רכבו בהתאם להנחיות חוק חניה לנכים התשנ"ד - 1993 (להלן: " חוק חניה לנכים") דהיינו, התמלאו ארבעת תנאי הסף בהתאם לסע' 2 לחוק.

ב.         ב"כ המאשימה טענה:

"על פי חוק חניה לנכה נקבע כי לנכה אסור להחנות במקום הגורם הפרעה לתנועה. בהתאם לפסיקה עניפה, כולל פסיקת בית משפט העליון, נקבע במפורש כי לרכב נכה אסור לחנות במקום המיועד לפריקה וטעינה".

3.          עםסיום הדיון ניתנה החלטה ללא התנגדות כי תינתן הכרעת דין על פי הטענות המשפטיות של כל אחד מהצדדים, אולם הסתבר כי לא היה ויתור מפורש על הבאת ראיות מצד המאשימה ולכן, בערכאת הערעור בוטל פסק הדין אשר ניתן ביום 4.12.11 והתיק הוחזר למותב זה לשמיעת הוכחות.

4.         בטרם קביעת העובדות יצויין כי קיים שינוי מהותי בעמדת המאשימה ביחס ל חוק חניה לנכים, לעומת עמדתה הנחרצת בדיון מיום 23.11.11, לפיה חניה ב"אין עצירה" במקום המיועד ל"פריקה וטעינה" אסורה לרכב נכה.

בפני כבוד השופט פאול שטרק