זיכוי מהעבירה של נהיגה בזמן פסילה עקב אי הוכחת קיומה של פסילה בתוקף

א.        כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את ביצוען של העבירות הבאות: הסעה של תושבים זרים ששהו בישראל שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952; נהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970 וכן נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה).

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.8.08 בשעה 08:30, בגשר טורק פינת כביש 40 בלוד הסיע הנאשם בתוך רכב שבו נהג (להלן: הרכב) שלושה תושבי האזור וזאת מבלי שהיה בידם אישורי שהייה או כניסה לישראל כחוק. הנאשם נהג בהיותו וביודעו שהוא פסול מנהיגה ומבלי שהיה לו ביטוח תקף.

3. במענה של הנאשם לכתב האישום כפי שנמסר על ידי בא כוחו נאמר כדלקמן (פרוט' מיום 24.6.14, עמ' 23 ש' 19 – 20):

"הנאשם מודה בהסעת השב"חים, הכפירה היא בכך שידע על הפסילה, כלומר הנאשם לא ידע שהוא פסול מנהיגה."

4. בהמשך ההליכים, הנאשם ויתר על זכותו לחקירתם הנגדית של כל עדי התביעה ועקב כך הוגשו לתיק בית המשפט בהסכמה מלוא ראיות התביעה שלטענתה מובילות להרשעתו של הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. יתר על כן, הנאשם בחר שלא להעיד ולא הביא ראיות מטעמו ולאחר מכן באי כח הצדדים הגישו סיכומים בכתב. אדון להלן בכל אחת מהעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום בנפרד תוך בחינה אם יש להרשיעו או לזכותו מעבירה זו.

ב.         העבירה של הסעה שלא כדין

5. בסיכומים בכתב שהוגשו מטעם הנאשם הוא חזר על הודאתו בעבירה של הסעה שלא כדין (סעיף 1 לסיכומי ההגנה). בנסיבות אלה, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של הסעה של תושבים זרים שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

ג.         העבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף