זיכוי מאשמת אי נקיטת צעדי זהירות בחיה

אני מזכה את הנאשמים.

1.         נגד הנאשמים הוגש כתב אישום שעניינו אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, עבירה לפי סעיף 338(6) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

כתב האישום מספר כי הנאשמים הינם בעליה של כלבה מסוג אמסטאף (להלן: "הכלבה"), המוגדרת ככלבה מסוכנת בתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים) התשס"ה-2004.

ביום 11.10.06 בשעות אחר הצהריים, החזיקו הנאשמים את הכלבה בביתם, בחצר הבית כששער החצר סגור אך אינו נעול, הכלבה אינה קשורה ואין זמם החוסם את פיה.

באותו יום, הגיעה עדת התביעה קארין אוהב ציון, ילידת 1994 (להלן: "המתלוננת") לביתם של הנאשמים וביקשה להיכנס לחצר לצורך משחק עם הכלבה. הנאשם 1 נאות והכניס את המתלוננת לחצר תוך שהוא מותיר אותה לבדה עם הכלבה. בהמשך, תקפה הכלבה את המתלוננת, נשכה אותה בפניה מספר נשיכות שגרמו לה חתכים עמוקים בפניה ובתוך פיה וכן נתלשו ממקומן שתי שיניים. המתלוננת הובהלה לבית חולים שם נזקקה לתפירת החתכים בתוך חלל הפה ובפניה תחת הרדמה כללית. כמו-כן, נעקרה מפיה שן נוספת.

במעשים המתוארים לעיל לא נקטו הנאשמים באמצעי הזהירות בחיה המוטלים עליהם על פי חוק.

עד כאן לשון כתב האישום.

2.         בישיבת ההקראה כפרו באי כח הנאשמים באחריותם. לדבריהם, המקום סגור ומגודר, יש שלטי אזהרה על הגדרות והמתלוננת אשר נכנסה לחצר ללא רשות היא בבחינת מסיגת גבול. עוד ציינו באי כח הנאשמים כי המתלוננת הוזהרה בעבר בצורה מפורשת שלא להיכנס לחצר.

3.         המחלוקת בין הצדדים הינה אם כן האם ננקטו אמצעי זהירות כחוק והאם המתלוננת היתה אותה שעה בבחינת מסיגת גבול.

4.         בטרם אדון במסכת הראיות, יש לציין שני נתונים אשר אינם שנויים במחלוקת:

א.         ביתם של הנאשמים הינו מתחם ובו שתי חצרות, קדמית ואחורית כאשר יחידת המגורים חוצצת בין השתיים. הכלבה הוחזקה בחצר הקדמית.

ב.         לאירוע הנשיכה קדם מפגש בין המתלוננת לבין נאשם 1 בחצר האחורית אשר התרחש דקות ספורות קודם לאירוע נשוא כתב האישום. עובדות המפגש בעיקרן אינן שנויות במחלוקת ואין להן רלוונטיות לשאלות הדרושות הכרעה בתיק זה, פרט לחילופי הדברים בסוף המפגש.

5.         מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

א.         המתלוננת העידה בפניי ועדותה חובקת את עיקר הפרוטוקול. בזמן מתן עדותה היתה המתלוננת בת 14 שנים ובעת האירוע היתה בת 12 שנים.

            בחקירתה הראשית סיפרה המתלוננת כי היא עברה ליד בית הנאשמים כשבידיה גורת כלבים קטנה. נאשם 1 הציע לה לקחת מזון עבור הגורה, היא החזירה את הגורה לבעליה ושבה לבית הנאשמים. כאמור לעיל, זה האירוע המקדים ואשר אינו דרוש לעניין. עם שובה, בשנית, היא ביקשה להיכנס לחצר על מנת ללטף חתולה שהיתה במקום וזו שרטה אותה. לאחר מכן רצתה להיכנס לכלב "ללטף אותו" והנאשם נתן לה רשות. היא נכנסה עם הנאשם אל "החצר השנייה".הכלבה לא היתה קשורה והיתה ללא זמם. היא הפנתה את תשומת לב הנאשם לכך וזה השיב כי היא כלבה מאולפת ולא נושכת. הוא אף אמר לה כי היא יכולה לשחק עם הכלבה. נאשמת 2, אשת הנאשם הביאה לה לשתות קולה ושהתה עימה בחצר כשהיתה עם הכלבה. הנאשם עצמו, אותה עת, שתל דשא בגינה. בשלב מסוים הכלבה נשכה אותה. עוד סיפרה העדה כי לפני שנכנסה לחצר "הכלבה השמיעה קולות של גרגור". לדבריה, לא היה במקום כל שילוט אזהרה והיא לא ידעה כי מדובר בכלבה מסוג אמסטאף. הנאשם עצמו הוא שפתח לה את השער הראשי של הבית. המתלוננת הדגישה כי לאחר שהחזירה את הגורה לבעליה, היא חלפה על פני ביתם של הנאשמים והנאשם עצר אותה והזמין אותה להיכנס ולראות את הכלבה והחתולה. באשר לפרק הזמן בו שהתה המתלוננת בחצר היא השיבה כי מדובר ב 10 דקות לערך.

            בחקירתה הנגדית לבאי כח הנאשמים אמרה המתלוננת כי הנאשם 1 הוא שפנה אליה במפגש השני מיוזמתו והזמין אותה לשחק עם הכלבה. עוד סיפרה, כי קודם לאירוע היא ראתה את הנאשמת מטיילת עם הכלבה בחוץ ללא רצועה וללא זמם והכלבה רצה אחרי כלבה פינצ'רית "וכמעט הרגה אותה". היא הדגישה שהיה זה לפני שדיברה עם הנאשם. המתלוננת סיפרה כי נכנסה לחצר הקדמית בה מצויה הכלבה דרך החצר האחורית תוך שהיא עוברת בתוך הבית. העדה הכחישה כי נכנסה לחצר הקדמית ישירות וללא רשות. כן אישרה כי הוריה הזהירו אותה שלא להתקרב לכלבים שאינה מכירה. בהמשך הביעה תרעומת על הנאשמים אשר "גררו אותה" לבית חולים מבלי להודיע להוריה. היא סיפרה שמרגע שנכנסה לחצר "הכלבה נהמה כל הזמן".לשאלה מדוע התקרבה לכלבה אם זו נהמה היא השיבה כי סמכה על דברי הנאשם שהכלבה מאולפת. לבסוף, היא אמרה שהשכן משקר אם אמר שהיא היתה לבד בחצר עם הכלבה.

            בחקירתה הנגדית לבא כח נאשם 2 היא סיפרה כי "האמסטאף כמעט טרף את הפינצ'רית" באירוע בו נכחה אשת הנאשם ואשר קדם במספר דקות לאירוע הנשיכה. היא הדגישה שזה היה מחזה מפחיד. באשר לשריטת החתולה סיפרה העדה כי ירד לה דם. שוב נשאלה העדה מדוע היא ביקשה לשחק עם הכלבה וללטף אותה אם דקות קודם לכן הכלבה כמעט הרגה כלבה פינצ'רית. המתלוננת השיבה בשנית כי סמכה על דברי הנאשם שהכלבה מאולפת. לדבריה, היתה אז בת 12 שנים ולא הבינה דברים. היא עצמה היתה מזועזעת מהתנהגות האמסטאף עם הפינצ'רית.

באשר לנוכחות הנאשמת, המתלוננת עמדה על כך שהנאשמת היתה במקום ושוחחה עם חברה בשם רינה "אשר לא ידעה מהסיפור הזה". הנאשמת עצמה גילתה שיוויון נפש בשעה שהכלבה כמעט הרגה את הפינצ'רית. כך או כך, הכחישה המתלוננת את האפשרות שהיא נכנסה לבד לחצר. לשאלה מדוע לא סיפרה בהודעתה במשטרה לגבי האירוע בין האמסטאף לפינצ'רית השיבה שהיתה תחת טראומה. בהמשך החקירה הנגדית חזרה בה המתלוננת ואמרה שאמה לא כעסה עליה כשהלכה לשחק עם כלבים. היפוכו של דבר, האם אמרה לה שהיא ילדה עצמאית. היא שבה והדגישה כי לו היתה רואה את השלט המזהיר, היא לא היתה מתקרבת לבית. המתלוננת חזרה וקבעה כי נכנסה לבית מהחצר האחורית. לדבריה, שלט האזהרה המופיע בתמונות, הוצב לאחר האירוע. לשאלה מדוע נזקקה לשלטים אם ראתה במו עיניה את התנהגותה המסוכנת של הכלבה בשעה שזו תקפה את הפינצ'רית, חזרה והשיבה כי סמכה על דברי הנאשם שהכלבה מאולפת.

במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת הוגשה בהסכמה הודעתה שניתנה במשטרה. בהודעה שנמסרה ביום 12.10.06,  24 שעות לאחר האירוע מספרת המתלוננת כי היא שביקשה מהנאשם "לראות את הכלבה". הנאשם לקח אותה אל הכלבה והעדה ביקשה שישים לכלבה זמם והנאשם השיב על כך כי היא אינה נושכת. אותה שעה, היתה במקום אשת הנאשם, אשר הינה נאשמת 2. בהמשך הודעתה ציינה העדה כי היא ראתה כדור בחצר ושיחקה עם הכלבה בכדור.

ב.         הגב' ראיסה פונומרוב, עו"ס בבית החולים איכילוב. העדה סיפרה כי הוזעקה לבית החולים משום שלחדר המיון הגיעה ילדה אשר נושכה על ידי כלב. לדברי האחות אשר התקשרה אליה, הילדה חוששת מתגובת הוריה. העדה שוחחה עם המתלוננת וזו אמרה לה כי הוריה הזהירו אותה בעבר לא להתקרב לכלבים או חתולים ללא בעלים, היא נכנסה לחצר של השכנים "וקרה מה שקרה". בחקירתה הנגדית הוסיפה העדה כי הילדה אמרה לה שהיא אוהבת כלבים (בפרוטוקול כתוב ילדים אך מדובר בפליטת קולמוס) ואין היא חוששת לגשת אליהם חרף אזהרות הוריה. הילדה אמרה לה שהיא פוחדת "משום שהיא עשתה משהו בניגוד לדברי ההורים".