זיכוי בעלים של מקרקעין עליהם הופעל שלא כדין צהרון לילדים מעבירות תו"ב

 בעניינו של הנאשם 3

פתח דבר ותמצית כתב האישום

ביום 23.10.13 הוגש כתב האישום בעניינם של המקרקעין הידועים כחלקה 255 בגוש 6720 מגרש 3, המצויים ברחוב סמטת דביר 3 בגני תקווה. ייעוד המקרקעין הינו למגורים. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שימוש חורג במקרקעין, כאשר עפ"י הנטען בכתב האישום הופעל במקרקעין שלא כדין צהרון לילדים (להלן – הצהרון). זאת בניגוד להוראות סעיף 145(א)(3), סעיף 204, סעיפים 208(3),(4),(7) וסעיף 218 לחוק התכנון ובניה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבניה).

עפ"י הנטען בכתב האישום הנאשמים 1-2 היו מי ששכרו את המקרקעין ואחראים להפעלת הצהרון, בעוד שהנאשם 3 אחראי להפעלת הצהרון מחמת היותו הבעלים של המקרקעין.

ביום 30.6.15 הורשעו הנאשמים 1-2  על פי הודאתם, ונגזרו עליהם במסגרת הסדר טיעון שאושר קנס בסך 2,000 ₪ לכל אחד מהם וכן חוייבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה על הוראות חוק התכנון והבניה בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהם.

בדיון שהתקיים ביום 26.5.15 כפר הנאשם 3 בכל המיוחס לו בכתב האישום, לרבות הפעלת צהרון במקרקעין והיותו בעל הזכויות במקרקעין.

דיון והכרעה

קיומו והפעלתו של צהרון במקרקעין - הוכח. אישר זאת הנאשם 2 בעדותו בפני (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 11-19). לכך יש להוסיף את דו"ח הביקור במקרקעין של פקח מטעם המאשימה ביום 3.9.13 (מוצג מ/4) והודאת הנאשם 2 בפני נציג המאשימה (מוצג מ/5). ראיות אלו לא הופרכו על ידי הנאשם 3, שלא הביא כל ראיה להפרכתן. לפיכך יש לקבוע, כי הפעלת הצהרון במקרקעין הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

היותו של הנאשם 3 בעלים של המקרקעין הוכחה גם היא. הנאשם 3 עצמו הודה, כי הוא בעל הזכויות במקרקעין. הדברים נאמרו ע"י הנאשם 3 בבירור בהודעתו בפני נציג המאשימה מיום 1.10.13 (מוצג מ/6, שורה 6). כך גם עולה מהסכם השכירות, שנחתם בין הנאשם 3 ובין הנאשמים  1-2 מיום 18.8.13 (להלן – הסכם השכירות), שם מצהיר הנאשם 3 כי הוא בעל הזכויות במקרקעין (מוצג מ/8), וכך נאמר שם בפסקה הראשונה למבוא:

"... והמשכיר (הנאשם 3 – נ"ש) הינו הבעלים החוקי והבלעדי של המושכר ...".

אכן נכון שבנסח הרישום (מוצג מ/7) אין הנאשם 3 רשום כבעלים של זכויות החכירה לדורות, אלא רק מצויין, כי רשומה לזכותו הערת אזהרה. יחד עם זאת, לנוכח הצהרותיו המפורשות של הנאשם 3, שאף נוהג במקרקעין מנהג בעלים ומשכיר אותם, יש לקבוע, כי הוכחה החזקתו של הנאשם 3 במקרקעין והיותו בעל זכויות בהם.