זיכוי אדם אשר הואשם בניהול אכסניה אך הורשע בניהול הוסטל ללא היתר

השופט ז' המר:

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' ארנסט), בתיק עמ"ק 6841/99, בו הורשע המערער בשימוש חורג במבנה ללא היתר. בית משפט קמא הטיל על המערער קנס בסך של 24,000 ש"ח, וכן ציווה על הפסקת השימוש החורג.

העובדות הצריכות לעניין:

2.         כתב האישום מייחס למערער שימוש חורג בבניין לצרכי אכסניה, במקום המיועד, על פי היתר הבנייה, למגורים, ברחוב אוהב ישראל 12 ביפו (להלן: הבניין), לפי סעיפים 145 ו - 204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

הבניין נבנה על פי היתר בנייה מס' 3/36, מיום 25/6/86, והוא כולל קומת מרתף ושתי קומות נוספות (להלן: היתר הבנייה או ת/10).

הבניין הינו בבעלות גב' חינאוי חגית, שהואשמה יחד עם המערער בכתב אישום וזוכתה (להלן: גב' חינאוי), ממנה שכר המערער את הבניין למטרת מגורים. המערער משתמש בכל הבניין.

3.         מטעם התביעה העידו גב' ברטה לוסטיק, מהנדסת בניין ומנהלת מדור שימוש בעירייה (להלן: לוסטיק), ומר יקר יוסף, מפקח בנייה בעירייה (להלן: יקר). כן העידו שני שכנים המתגוררים בסמוך לבניין, מר דיק סמי ומר אחמד וואקד, אך עדויותיהם לא היו משמעותיות לענייננו.

מטעם ההגנה העידו המערער וחינאוי.

בשולי הדברים יוער, כי כתב האישום הוגש בעקבות תלונות השכנים שהעידו מטעם התביעה. השכנים התלוננו על שבבניין מתנהל "הוסטל לחולי נפש".

4.         בית משפט קמא סבר כי מתוך עיון בתמונות שצולמו על ידי עדי התביעה, "אכן נראה כי במקום יש אכסניה". בית המשפט אימץ את הגדרתה של העדה לוסטיק אשר ביקרה בבניין וסברה כי מדובר באכסנייה. עפ"י תיאורה, בכל חדר מאוכלס יש מיטות וארון, הסלון משותף, המטבח משמש להכנת ארוחות לכל הדיירים. הדיירים נראו לה "אנשים מוגבלים".

5.         בסופו של דבר, קבע בית משפט קמא "כי אכן במקום מתנהל הוסטל מסוג כלשהו אשר הוא מאכלס אנשים בעלי מוגבלויות אלה או אחרות, נפשיות או גופניות".

בהמשך קבע בית המשפט, כי "לא ניתן לכנות את השימוש במקום כשימוש רגיל למגורים. חולה השוהה בבית חולים או בבית מרפא או במוסד לחולי נפש, אמנם גר במקום, אולם ייעוד המבנה אינו "מגורים", אלא ייעוד אסור, בהתאם למוסד הקיים במבנה כמו בית חולים, בית מחסה לחולי נפש וכו'... אין ספק כי שימוש כזה הוא שימוש חורג יחסית לשימושים רגילים באזור מגורים רגיל בו מצויות דירות מגורים לשימוש האוכלוסיה הרגילה".

נימוקי הערעור:

6.         המערער חוזר בנימוקי הערעור על הטענות שהעלה בבית משפט קמא. לטענתו, השימוש שנעשה בבניין הוא למגורים, ועל כן טעה בית משפט קמא בקובעו כי במקום מופעלת אכסניה, הן מבחינה עובדתית, והן מבחינה משפטית. לטענתו, בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לראיות שהובאו מטעמו ולאסמכתאות המשפטיות שאיזכר בסיכומיו, זאת מחד גיסא, ומאידך גיסא, שגה בכך שהסתמך על עדויותיהם של לוסטיק ויקר.

7.         עוד טען המערער, כי טעה בית המשפט בקובעו כי "במקום מתנהל הוסטל מסוג כלשהו" (פסקה 6 לפסק הדין), מאחר והמערער לא הואשם בשימוש כזה אלא בשימוש חורג של אכסניה, ולא ניתנה למערער הזדמנות להתגונן בפני טענה זו. לכך הוסיף המערער, כי השימוש במושגים "הוסטל" ו"אכסניה" בכפיפה אחת מהווה סתירה פנימית בפסק הדין, המטילה ספק לגבי אופי השימוש שנעשה במקום.

דיון:

8.         כאמור, המערער הואשם בשימוש בבניין למטרת אכסניה. הפירוש המילוני של "אכסניה" הוא "בית מלון, פונדק" (א' אבן שושן, המילון העברי המרוכז, הוצאת קרית ספר). בעל האכסניה הוא "בעל בית מלון" (שם).

9.         גם בדברי החקיקה ניתן למילה אכסניה מובן זהה, דומה, או נרדף, לבית מלון. כך בדבר החקיקה הקרוב ביותר לענייננו: צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, בפריט 7.1 לתוספת תחת הכותרת "אירוח ולינה": " בית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו"ב". הגדרה זהה, תחת אותה כותרת ובצירוף אותם פריטים, מצויה בתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000, פריט 7.1 לתוספת הראשונה.

בחוק העונשין, התשל"ז-1977, בסעיף 492 תחת כותרת השוליים "עבירות בעלי מלונות", נקבעה עבירה על "בעל בית מלון או אכסניה... (ש)אינו מקיים פנקס האורחים או הלנים..." וכן בסעיף 220 לאותו חוק, הדן ב "מנהל מלון, אכסניה, מסעדה או עסק אחר (למכירת מאכלים או משקאות לצריכה בו במקום..." המחזיקים מזון לא נקי.