זיידן נ' חברת ביצורית

החלטה

לפניי בקשה לדחייה על הסף של התביעה מחמת התיישנות ומחמת חסינות הנתבעת כ"עובד רשות ציבורית".

התביעה הוגשה ע"י התובע לפיצוי בגין מסך טלויזיה 50 אינטש, שנלקח מביתו ביום 10/2/13 בהליכי עיקול והוצאה ע"י הנתבעת כשלוחתה של עיריית חיפה. התובע טוען כי בזמן איחסון המסך במחסן מטעם הנתבעת ניזוק המסך בשריטה עמוקה על המסך וחוסר במכסה כפתורים (צורפו תמונות והצעת מחיר לתיקון). המסך הוחזר לתובע לאחר שאחיו שילם 790 ₪ ביום 12/5/13. סכום החוב לעיריה היה גבוה בהרבה (קרוב ל-70,000 ₪) והמסך נקנה בהליך מכירה לאחר שנישום בשווי 550 ₪ והתובע הוזמן למכירה (נספחים 4 ו-8 לבקשה לדחייה על הסף). התובע פנה אל הנתבעת בעניין ולבקשתה שלח ביום 13/5/13 מכתב בפקסימיליה וביום 12/6/13 נענה בדחייה (ההתכתבות צורפה לכתב התביעה). התביעה הוגשה ביום 17/6/13.

אין חולק כי הנתבעת מונתה ע"י עיריית חיפה לביצוע הפעולה עפ"י פקודת המסים (גביה) (כתב הרשאה, נספח 2 לבקשה לדחייה על הסף), ואין חולק כי התובע היה חייב כספים לעירייה במועד הוצאת המסך מביתו, ולא שילמם.

נבחן ראשית את מעמדה של הנתבעת. כאמור הנתבעת מונתה ע"י עיריית חיפה לבצע עבורה פעולות אכיפה בהתאם לפקודת המסים (גביה). הנתבעת אם כן הינה שלוחה של העירייה לפי חוק השליחות, תשכ"ה-1965, ולפי סעיף 2 לחוק:

"דין השליחות

שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".

מכיוון שכך זוכה היא להגנות, להן זכאית העירייה, ובנוסף להגנת חסינות עובד ציבור.

בעניין ההתיישנות, המועד להגשת תביעה בעילת נזק למטלטלין הינה תוך 14 יום מיום התפיסה. כך נקבע בסעיף 314 לפקודת העיריות [נוסח חדש]:

"תובענה להחזרת טובין או לפיצויים

מי שנפגע על ידי תפיסת טובין לפי הוראות סימן זה, רשאי להגיש תובענה נגד העירייה להחזרת הטובין או שוויים, עם או בלי פיצויים, או לתשלום פיצויים בגין אחת מאלה:

(1) עיכוב הטובין;

(2) נזק לטובין...."

בסעיף 323 לפקודת העיריות נקבע:

"הגשת תובענה להחזרה או לשחרור

(א) לא תוגש תובענה לפי סעיף 314... אם עברו ארבעה עשר יום מיום תפיסת הטובין או מיום העיקול, הכל לפי העניין.

(ב) היתה התובענה מוגשת על ידי אדם שהארנונה שלו אמורה להיות ארנונה בפיגור, לא תישמע התובענה, אלא אם הפקיד בבית המשפט את סכום הארנונה האמורה או נתן ערובה לסכום זה...".

התובע במקרה דנן לא הגיש תביעה נגד העירייה, למרות שהיא בעלת דינו, וזאת כנראה על מנת להימנע מהפקדת סכום החוב. גם את התביעה נגד שלוחתה של העירייה, הנתבעת כאן, הגיש רק ביום 17/6/13, בעוד שהתפיסה בוצעה ביום 10/2/13. אף אם יראו את מועד מכתב הדרישה מיום 13/5/13 כמועד ההודעה על התביעה, יהיה בכך איחור משמעותי. על הדברים חזרו המלומדים ה. רוסטוביץ ד"ר א. וינוגרד בספריהם, ואין צורך לחזור על הדברים, שצוטטו בהרחבה בבקשת הנתבעת.

לא הייתי ממהרת לדחות את התביעה בשל התיישנותה, שכן דיני ההתיישנות הכלליים קובעים כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום גילוי העילה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). התובע הגיש את התביעה בעילת נזק שנגרם לטובין, לטענתו, לאחר שנלקחו מביתו ולפני שהוחזרו לו. התובע לא יכול היה לטעון ביחס לנזק זה לפני שקיבל את הטובין בחזרה לידיו. בנסיבות אלה אני מוכנה להשאיר את שאלת ההתיישנות להכרעה לאחר שיתבררו העובדות והמועדים של גרימת הנזק ויוכחו לאשורן.

חסינות עובד ציבור. הנתבעת, כאמור, פעלה במסגרת שליחותה ועל פי כתב מינוי בתוקף, וזכאית ככלל להגנת סעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ותקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006. עם זאת וטרם שנדונו טענות הצדדים לגופן לא ניתן לקבוע כי לא חל החריג של סעיף 7א(א) סיפא לפקודת הנזיקין לחסינות עובד הציבור לפיו "הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".