זיידה נ' ליבנה-שימחה ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 15.2.13 (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר).

בפסק הדין נתקבלה תביעת המשיבים כנגד המבקש - ממנו שכרו המשיבים דירה - להשבת דמי שכירות ולתשלום פיצויים זאת בעטיים של שיפוצים בבניין שהחלו במהלך תקופת השכירות אשר המשיבים לא יודעו עליהם מראש, ונאלצו בגינם לשכור דירה חלופית.

כמו כן נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהשארת הדירה על ידי המשיבים במצב גרוע.

בפסק הדין נקבע שהמבקש ידע על מועד השיפוץ לפני שנחתם חוזה השכירות עם המשיב ונמנע מלגלות לו לפני החתימה על החוזה על האפשרות שיבוצע שיפוץ לבניין. כמו כן נתקבלה טענת המשיבים שבגלל מצבם הרפואי לא יכלו להמשיך להתגורר בנכס. לפיכך חויב המבקש לפצות את המשיבים בגין חודשיים שכירות בסך 8,000 ₪ (מיום מציאת הדירה החלופית ועד למועד סיום החוזה) ובנוסף לכך פיצוי גלובאלי בסך 1,000 ₪ בגין נזקים עקיפים כולל עגמת נפש.

כמו כן חייב בית משפט קמא את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ מאחר שקבע כי התביעה שכנגד הוגשה ללא כל בסיס ונועדה להרתיע את השוכר.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק הדין ובתגובת המשיבים, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים בכל הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, 17.3.09). 

תכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

בענייננו ,בית המשפט ישב לדין , שמע את הצדדים התרשם מהם באופן ישיר ועיין במסמכים שהוגשו. הכרעתו סבירה על פניה ומנומקת ואין למצוא בה כל טעות גלויה, וממצאיו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע.

עיקר טענות המבקש בבר"ע הן טענות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת. הלכה היא כי בית משפט של ערעור לא יתערב על נקלה בממצאים עובדתיים אותם קבעה ערכאה זו ובמיוחד לא ינהג כך משהממצאים מבוססים גם על התרשמות ישירה מעדויות הצדדים.

גם אם נטל ההוכחה בתביעת המשיבים מוטל עליהם, מחדלו של המבקש - שטען באמצעות בא כוחו שהעביר את התשלום עבור השיפוץ ישירות לוועד הבית - אשר לא צרף את החלטת וועד הבית לגבי השיפוץ גם לא אסמכתא על התשלום ומועדו שהעביר עבור השיפוץ לוועד הבית ולא ציין מתי נודע לו על השיפוץ, וזאת ללא הסבר סביר - פועלת על פניו לחובתו ומחזקת את גרסת המשיבים.

לציין שטענות המבקש לפיהן לא ידע מראש על השיפוץ הן טענות שלא הועלו על ידו בכתב ההגנה.

החלטתו של בית משפט קמא לדחות את התביעה שכנגד סבירה על פניה ומנומקת, התבססה על חומר הראיות שבא לפניו ואין למצוא בה כל טעות גלויה על פניה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

מה גם שהמבקש - כעולה מפסק הדין - העלה את הטענה לפיה המשיבים השאירו את הדירה במצב גרוע לראשונה רק בכתב התביעה שכנגד ולא במעמד פינוי הדירה או זמן סביר לאחר מכן, וכן נמנע המבקש - עליו נטל הוכחת תביעתו - מלהציג בדיון כפי שהיה מצופה ממנו תמונות עדכניות בקשר לנזקים שנגרמו לטענתו או חוות דעת שמאי. אלא הציג רק חשבונית בגין תיקון הנושאת תאריך המאוחר בחמישה חודשים למועד עזיבת המשיבים את הדירה לגביה טען המבקש שהסכום בגינה שולם באיחור לקבלן שיפוצים וזאת מבלי שזימן את הקבלן לעדות. וכאשר נקבע בפסק הדין שמנגד הציג המשיב תמונות לפיהן הוחזרה הדירה בצורה תקינה.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין, לא בקביעות העובדתיות ולא במסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית משפט קמא.

בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר ותגובת המשיבים הוגשה ללא שהורתי על כך - אין צו להוצאות.

ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.