זייבל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקשת לאחר שלכאורה נהגה ברכב כאשר היא שיכורה (כהגדרת שיכרות בחוק).

ב"כ המבקשת לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה במצב שכרות, אך טען כי לאור ותק הנהיגה (15 שנים) והיעדר עבר מכביד (שתי עבירות קנס) לא נשקפת כל מסוכנות מהמשך נהיגת המבקשת ויש להורות על ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

ב"כ המדינה סברה כי התנהגות של נהיגת רכב במצב שכרות מייצרת מסוכנות המנותקת משאלת העבר התעבורתי וככזו אין הצדקה לביטול ההליך המנהלי.

דיון והכרעה –

אין אני חלוק עם ההגנה כי שאלת המסוכנות היא השאלה המרכזית בבקשה מסוג זה.

אני מסכים באופן מלא כי הליך מנהלי אינו "מקדמה" על חשבון ענישה עתידית ואין המדובר בהליך עונשי אלא בהליך מניעתי לצורך הרחקת נהג מסוכן מהכביש.

מוכן אני גם לקבל את טענת ההגנה לפיה מסוכנותו של אדם יכול שתלמד הן מנסיבות המקרה הספציפי והן מעברו התעבורתי.

יחד עם זאת, אני סבור כי התנהגויות ספציפיות של נהגים, עשויות לייצר רף מסוכנות כה גבוה לגביו גם היעדר מוחלט של עבר תעבורתי לא יצדיק את קיצור או ביטול ההליך המנהלי.

נהיגה במצב שכרות הינו מצב בו אדם מכניס עצמו במודע לחוסר יכולת להגיב בזמן סביר לסכנה אשר עלולה להתרחש במהלך נהיגה.

נהיגה ברכב מחייבת ריכוז מכסימאלי ויכולת קוגניטיבית מלאה כאשר כל פגימה ביכולת זו עלולה להסתיים באסון.

להבדיל מעבירות שבסיסן רשלנות (אפילו גרימת מוות ברשלנות – וראה לעניין זה את פרשת לחמי) שם חוסר תשומת לב רגע הוביל לתוצאה קשה, בעבירה בה הכניס עצמו נהג מרצונו ובמחשבה קרה למצב היוצר סכנה, אין הצדקה להתחשבות הכוללת קיצור הפסילה על רקע היעדר עבר תעבורתי.

כאשר המדובר במי שהחליט לסכן אחרים מתוך פזיזות או אדישות לתוצאה, אין כל הצדקה להערכה מתחשבת של מסוכנותו ויש הצדקה לתת משקל מלא לנסיבות האירוע במנותק משאלת העבר התעבורתי.

במקרה שבפני נהגה המבקש ברכב כאשר היא שיכורה ברמת אלכוהול של 330 מיקרוגרם.

אין המדובר ברמה חריגה מאד של אלכוהול אך גם לא ברמה גבולית שכן רף האכיפה עובר ב- 290 מיקרוגרם.

המדובר במי שהייתה שיכורה בהתאם לחוק, ובכל זאת בחרה לנהוג ברכב ולסכן את הסובבים אותה. להחלטה זו יש מחיר והוא הגדרתה כנהגת מסוכנת לגביה אין הצדקה לביטול או קיצור ההליך המנהלי אשר ננקט כלפיה כדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: