זיי ד נפלד נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי המלחמה בנאצים ('חוק נכי המלחמה').

העוררת טוענת כי קצבת-ההטבה לפי חוק הטבות לניצולי שואה ('חוק ההטבות'), שבה זכתה, נוכתה מן התגמול שהיא מקבלת כאלמנת נכה-מלחמה-נצרך, שלא כדין; משום שיש לפרש את תכליתו החקיקתית של חוק ההטבות כבאה להוסיף על זכויותיו של הנכה, ולא לגרוע מהן – בבחינת שמאל נותנת וימין לוקחת.

המשיבה טוענת כי חוק נכי המלחמה, כאחיו חוק נכי רדיפות הנאצים, מחייב לנכות מן התגמול-לנזקק/נצרך כל הכנסה אחרת; לרבות קצבה לפי חוק ההטבות.

בדיון הערנו כי עקרונית – הדין עם המשיבה. אולם, הבענו תמיהה על כי מן התלוש של התגמול שמקבלת העוררת, שבו עיינו, עולה לכאורה כי נעשתה הפחתה מן התגמול הבסיסי שמקבלת העוררת; להבדיל מהפחתה מן התוספת לנצרך, שאינה פוגעת בתגמול הבסיסי. המשיבה סיפקה הסבר משפטי לכך; אולם נתנו שהות לעוררת להמציא טיעון משפטי משלים, בהתייחס לפסק דין שהזכירה המשיבה בדיון [ע"א 1085/97 מגיד דוד ואח' נ' הרשות המוסמכת]. דא-עקא, שהעוררת לא הגישה דבר.

המשיבה הגישה הודעה שלפיה מקובל עליה, בהתאם לפסק הדין הנזכר, כי העוררת זכאית לקבל, חרף זכאותה לקצבה לפי חוק ההטבות, לפחות את את הקצבה "הרגילה" המשתלמת לנכה-מלחמה, לפי אחוזי הנכות. כלומר, אין מחלוקת עוד כי ניכוי הקצבה לפי חוק ההטבות אינו אמור לכרסם בקצבה שמקבלת העוררת כאלמנת נכה-מלחמה-נצרך באופן יוותר בידיה פחות ממה שהייתה מקבלת כאלמנת נכה-מלחמה "רגיל", שאינו נצרך.

עמדה זו תואמת את התכלית החקיקתית, לפי הבנתנו, שלפיה הכנסה נוספת, מכל מקור שהוא, אינה אמורה לפגוע בתגמול הבסיסי; אולם יש בה כדי לגרוע מתגמול-לנזקק/נצרך – משום שהיא גורעת מן הנזקקות/נצרכות. עוד תואמת עמדה זו את גישתנו כי עיקרון זה חל גם על קצבה לפי חוק ההטבות; שנועד לתת קצבה בסיסית לניצולי שואה שעדיין לא זכו לכזו ממקור אחר.

נבהיר כי העוררת אמנם אינה מקבלת, בזכות עצמה, קצבה לנרדפי הנאצים; ועל-כן נמצאה זכאית לקצבה לפי חוק ההטבות. במובן זה, אין סתירה בין זכאותה העצמאית לקצבה לפי חוק ההטבות – לבין זכאותה, כאלמנת נכה-מלחמה, לקצבת אלמנת-נכה-מלחמה. אולם, זכאותה של העוררת לקצבה לפי חוק ההטבות – כמוה כזכאות לכל קצבה אחרת, כגון מן המוסד לביטוח לאומי – מכרסמת בנצרכות; ועל-כן היא מנוכה מן התוספת של תגמול-לנצרך שהעוררת קיבלה לפני כן, מבלי שהדבר יפגע בזכאותה לקצבת אלמנת-נכה-מלחמה "רגיל".

לפיכך הערר נדחה, בנתון לכך שהמשיבה תפעל לפי הודעתה הנזכרת, ותבצע החזרים נדרשים, ככל שישנם, באופן שהעוררת לא תפסיד – אף אם לא תרוויח – מהיעשותה זכאית לקצבה לפי חוק ההטבות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, בנקודה משפטית בלבד.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"א, 26 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

כב' השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר

פרופ' יוסף זהבי – חבר

עו"ד יהודית ארבל – חברה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: