זיזי ואח' נ' גולן ואח'

החלטה

1.ביום 16.8.10 הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד (להלן – הבקשה), שבה התבקש בית המשפט ליתן צו למשיבים 1 ו – 2 (להלן – המשיבים), המורה להם להימנע מביצוע כל עבודות בניה במקרקעין ו/או בדירות ו/או בסמוך להם ו/או בשטחי הרכוש המשותף ברחוב יהואש 8 בירושלים (להלן – הבית), אשר טרם נרשם כבית משותף.

2.על פי הבקשה, הן המבקשים והן המשיבים הינם בעלים של דירות בקומת הקרקע של הבית.

זכויות בעלי הדירות רשומות אצל המשיבה מס' 4 (להלן – עמידר).

3.המשיבים הגישו, בהסכמת עמידר ובחתימתה, בקשה להיתר בניה ביום 24.3.09, שמהותה תוכנית שינויים פנימיים בדירה קיימת וכן תוספת גלריות, ללא תוספת שטח (להלן – הבקשה להיתר).

התנגדות המבקשים לבקשה להיתר נדחתה.

גם ערר שהוגש על ידם נמחק, ובהחלטת ועדת הערר מיום 9.6.10 (נספח ג'1 לבקשה) נאמר כי הדבר נבע מפאת חוסר תום לב מצד המבקשים, שכן במסגרת הערר לא הזכירו כי הם עצמם הגישו בקשה להיתר דומה, בבניה דומה (גלריות), וכי בקשה זו אושרה הן על ידי הוועדה המקומית והן על ידי ועדת הערר.

4.ביום 10.8.10 ניתן למשיבים היתר הבניה המבוקש (להלן – ההיתר).

5.באופן אקראי, באותו יום ה- 10.8.10, שלחה עמידר מכתב למשיבה 3 (להלן – הועדה) שבו נאמר, כי בבדיקה נוספת התברר כי במסגרת הבקשה להיתר התבקשה גם בניה על שטח המהווה רכוש משותף, וכמו כן מתואר מחסן במצב קיים אשר לא היה קיים בעת המכר.

כתוצאה מכך, הודיעה עמידר לועדה כי חתימתה על הבקשה להיתר מבוטלת(להלן – מכתב עמידר).

6.המבקשים טוענים כי מכתב עמידר, אף כי נשלח בדיעבד, מצביע על כך שטענות המבקשים בפני וועדות התכנון היו כדין, וכי הבניה המבוקשת על ידי המשיבים מהווה פגיעה בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים, ומהווה תפיסה ייחודית שלא כדין של שטחי הרכוש המשותף.

7.ביום 16.8.10 ניתן צו מניעה ארעי כמבוקש, והדיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 18.8.10.

8.לדיון ביום 18.8.10 לא התייצבה עמידר, אולם הגישה הודעה לבית המשפט שבה נאמר כי זכות הבעלות בכל יחידות הדיור בבית נמכרה לדיירים, והזיקה היחידה שנותרה לעמידר היא העובדה שטרם נרשם בית משותף וזכויות הדיירים טרם נרשמו בפנקסי המקרקעין.

לטענת עמידר, זו הסיבה היחידה שנדרשת חתימתה על בקשות להיתר בניה כ"בעלים רשום", ואין לה ענין אמיתי בבקשות אלה, למעט בדיקה שלא מתבקשת בניה על שטחי רכוש משותף או שטח שנמכר לצד ג'.

הואיל ובדיקתה, שנערכה לאחר פניה נוספת של המבקשים, העלתה כי במסגרת הבקשה להיתר מבוקשת על ידי המשיבים גם בניה על שטח המהווה רכוש משותף (בקומת קרקע (גלריה)), וכמו כן מתואר מחסן במצב קיים אשר לא היה קיים בעת המכר – נשלח המכתב על ידי עמידר לועדה, שבו ביטלה את חתימתה על הבקשה להיתר.

9.המבקשים טענו בדיון כי ביום 12.8.10 שלחו דרישה לביטול ההיתר (מב/1) ואף הציגו חותמת "נתקבל" מטעם האגף לרישוי ופיקוח בעירית ירושלים מיום 15.8.10.

לטענתם, ההיתר ניתן על סמך פרטים מוטעים ועל כן יש לבטלו, בהתאם להוראות סעיף 216(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה), וזאת הואיל וטרם החלה הבניה על פי ההיתר, כפי שנקבע בסעיף האמור.

עוד נטען, כי מטרת הבקשה הינה למעשה למנוע מהמשיבים להתחיל בבניה וזאת על מנת שלא לסכל את הוראות סעיף 216(א) לחוק התכנון והבניה.

המבקש עצמו טען, כי ההודעה מב/1 נמסרה לידיו של מר צחי כץ, מנהל האגף לרישוי ופיקוח, ונאמר לו בעל פה על ידי מר כץ כי ביום 6.9.10 תתכנס הועדה להתליית היתרים ותדון בענין ההיתר נשוא הבקשה (פרוטוקול עמ' 4 שורות 5 – 8).

10.ב"כ המשיבים טען בדיון, כי המכתב נשלח על ידי עמידר כתוצאה ממצג כוזב שהוצג על ידי המבקשים כאילו מדובר ברכוש משותף (פרוטוקול עמ' 1 שורות 22 – 23 ועמ' 2 שורות 5 – 13),הואיל ובעבר הושגה הסכמה בלתי חוזרת בין חליפיהם של הצדדים לחלוקת החצרות ביניהם (ראה מש/1), ועל כן אין כל ממש בטענת המבקשים לפיה מדובר בבניה על רכוש משותף (פרוטוקול עמ' 3 שורות 7 – 8).