זיוד נ' שירות בתי הסוהר

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין אובדן ציוד.

ואלה בתמצית טענות הצדדים:

התובע, אסיר בכלא שיטה, הועבר לכלא מגידו ביום 2.10.11. לדבריו, חפציו הגיעו לאחר יומיים אז התברר כי חלק מהציוד שהיה בבעלותו, אבד. בין היתר, ווק-מן, דיסק-מן, 20 תקליטורי CD, מנורת לילה, נעליים ובגדים. גם ביום 10.10.11, כאשר הועבר מאגף 1 לאגף 8, היו ברשותו מוצרים שרכש מהקנטינה בסך של 200 ₪, ואף אלה ניטלו מרשותו ולא הושבו.

את תביעתו העמיד התובע על סך של 1500 ₪.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובע לא הוכיח כי המוצרים הנזכרים בתביעה היו ברשותו עת שהה בין כותלי הכלא, ולא הציג כל קבלה על רכישת הציוד ו/או הוכחה אחרת.

זאת ועוד, בהתאם לפקודת נציבות 04.33.00 המסדירה את נושא החזקת הציוד על ידי אסירים וקובעת איזה ציוד מותר באחזקה ומהי דרך רכישתו, הרי שאת מרבית הפריטים הנזכרים בתביעה ניתן לרכוש אך ורק באמצעות מרכז המכר. עיון בדוח הרכישות שביצע התובע במרכז המכר החל משנת 2008 מעלה כי התובע מעולם לא רכש את המוצרים הנטענים בתביעתו, כך שהטענה שאלה היו ברשותו אינה נכונה.

אשר לטענה בדבר אובדן ביגוד, הרי שכאמור אין עדות לרכישתו, וככל שמדובר בציוד שהתקבל באמצעות המשפחה, אזי אין כל פירוט מהו הציוד שאבד ומה ערכו.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות, משזו לא הוכחה כלל.

כאמור בטענת הנתבעת, סוגיית אחזקת הציוד מוסדרת בפקודת בתי הסוהר ובהוראות הנציבות הבאות מכוחה (הוראת נציבות 04.33.00).

עיון בהוראת הנציבות מעלה כי מרבית הפריטים כגון דיסק-מן, דיסקים ומנורה, ניתן לרכוש רק במרכז המכר. לפי דו"ח הרכש שצורף, מוצרים אלה אינם מצוינים בדו"ח כמוצרים שרכש התובע ומשכך, אי אפשר כי אלה היו בחזקתו.

התובע, לא פירט דבר בכל הנוגע לבגדים אשר טען כי אבדו. בעניין זה תביעתו כללית וסתמית ואין לקבלה.

כך גם באשר לתביעתו בדבר מוצרים מהקנטינה בסך של 200 ₪. התובע טען כי אחרים רכשו עבורו מוצרים בקנטינה בסך של 200 ₪. אילו חפצים או מוצרים לא מצא להבהיר ולפרט.

בנסיבות העניין, אני דוחה את התביעה.

אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 300 ₪.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: