זיו נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשה להאריך המועד להגשת בקשה להישפט על פי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. במסגרת הבקשה, מבקש המבקש להסב את הדו"ח הרשום על שמו על שם אביו מר אברהם זיו.

המדובר בדו"ח אשר נרשם לחובת המבקש ביום 31/01/11 בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות מעל המהירות המותרת. כאשר דבר ההרשעה נודע למבקש לאחר שנודע לו כי הינו פסול מקבל ומהחזיק רשיון נהיגה.

לטענת ב"כ המבקש, העבירה נשוא דו"ח זה, לא בוצעה על ידו והרכב במועד ביצוע העבירה היה בחזקת אביו אשר זכר כי הרכב היה בחזקתו שלושה ימים. המבקש צירף תצהיר מטעמו ומטעם אביו לצורך הוכחת טענותיו.

ב"כ המשיבה, הביע התנגדותו לבקשה מהטעם שהמבקש לא עמד בסד הזמנים אשר נקבע על ידי החוק לצורך הגשת הבקשה ומכאן שאין לו אלא להלין על עצמו. כמו כן, המבקש לא העלה כל טעם אשר בגינו יש להעתר לבקשה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל אף שהמבקש לא צירף העתק של הדו"ח נשוא בקשה זו, מצאתי כין אין מקום להיעתר לבקשתו. המבקש טען כי הרכב היה בחזקת אביו במועד ביצוע העבירה, אולם ממספר הדו"ח למדים כי אין המדובר בדו"ח מצלמה אלא המדובר בברירת משפט אשר סביר כי נמסרה לידיו של המבקש/מבצע העבירה. ולכן טענתו לפיה, אחר ביצע את העבירה, דינה להידחות.

יתרה מזאת, העבירה בוצעה ב-31/01/11 והבקשה הוגשה כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירה. המבקש לא העלה כל טיעון מוצדק ומניח את הדעת לסיבת האיחור בהגשת הבקשה ואף אם היה מקום להגיש בקשה להסבת הדו"ח על שם אחר, ראוי היה שהדבר ייעשה במסגרת המועדים אותם מציב החוק.

במצב דברים זה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: