זיהוי כוונת 'שיתוף ספציפי' והגדרת 'מועד הקרע' – מדדים ותבחינים

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום ט' באייר תשע"ח (24.4.18).

החלטת בית הדין האזורי קבעה כי הדירה הרשומה על שם האיש שייכת לו בלבד, לאישה אין חלק בה ועליה לפנותה ולשלם לאיש דמי שימוש בדירה בשווי מחצית מדמי השכירות בה החל מיום ט"ז בתשרי תשע"ה (10.10.14). עם זאת חויב האיש להחזיר לאישה סך 5,000 דולר – הוצאות האישה בהשבחת הדירה בתריסים ובסורגים.

כמו כן קבע בית הדין כי יש לחלק את זכויות וחובות הצדדים שנצברו עד ליום כ"ה בתשרי תשע"ה (19.10.14), שהוא יום הקרע שבו הורחק האיש מדירת הצדדים על ידי המשטרה בשל תלונת האישה. לשם הערכת הרכוש והזכויות של הצדדים מינה בית הדין רואה חשבון חוקר והטיל את תשלום שכרו על שני הצדדים בשווה.

הסעדים שמבקשת האישה

האישה מבקשת בערעורה:

1. לבטל את הקביעה שהדירה שייכת רק לאיש ולקבוע תחתיה כי הדירה תהיה משותפת לצדדים והשיתוף בה יפורק לחלקים שווים;
2. לבטל את החיוב בדמי שימוש;
3. לדחות את תביעת הבעל לאיזון משאבים בזכויות הסוציאליות של האישה.

הסעדים שמבקש האיש

לעומתה מונה האיש בכתב ערעורו את הסעדים המבוקשים הבאים:

1. לקבוע כי מועד הקרע הוא ביום הגירושין ולא לפני כן;
2. לחייב את האישה לשלם את מלוא דמי השימוש בנכס ולא רק במחציתם;
3. לבטל את חיוב האיש בהחזר של 5,000 דולר לאישה;
4. לחייב את האישה בהוצאות המשפט בבית הדין קמא ודהשתא;
5. לבטל את חיוב האיש בתשלום מחצית משכר רואה החשבון החוקר.

דיון והכרעה

ערעורה של האישה בנושא הדירה

הערעור בנושא הדירה מתמקד ביישום הוראות החוק בפסיקת בית הדין קמא. לטענת המערערת שגה בית הדין ביישום הוראות חוק יחסי ממון כשלא החשיב את השקעתה של האישה בשיפוץ הדירה שבה חיו בני הזוג במשך שנים מכספיה שלה כ'דבר מה נוסף' הדרוש לשם יצירת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני (סעיף 9 לכתב הערעור, ועיין עוד בסעיפים 18 ו־24 שם).