זידאן עומר ואח' נ' עזבון המנוח סלימאן סלים חוסיין (זידאן) ואח'

פסק דין

1.התובעים (אב ובנו) הגישו נגד הנתבעים תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים להרשם כבעלים של מקרקעין הרשומים על שם הנתבעים ו/או מי מהם.

2.הנתבעת מס' (להלן "רשות הפיתוח") הינה הבעלים הרשומים של 1228/72573 חלקים מחלקה 59 בגוש 17557 ו- 1/2 חלקים מחלקה 52 בגוש 17557.

3.בכתב התביעה טענו התובעים כדלקמן:

א.ביום 2.10.83 נערך בין רשות הפיתוח לבין סלימאן סלים חוסיין ז"ל (שעזבונו הינו הנתבע מס' 1)(להלן "המנוח") הסכם לפיו קיבל המנוח מרשות הפיתוח חלקות שונות ובינהן זכויות רשות הפיתוח בחלקות 52 ו- 59 הנ"ל.

ב.ביום 22.10.85 מכר המנוח לתובע מס' 1 שטח של 2000/5319 חלקים מחלקה 52 בגוש 17557 ושטח של 1300/145146 חלקים מחלקה 59 בגוש 17557, ולתובע מס' 2 הוא מכר שטח של 700/145146 חלקים מחלקה 59 בגוש 17557 (להלן: "הממכר").

ג.בהמשך מכר המנוח לנתבע מס' 5 (להלן "הנתבע") את חלקו של המנוח בחלקה 52 בגוש 17557.

ד.הם זכאים להרשם כבעלים של הממכר וזכויותיו של התובע מס' 1 עדיפות על אלו של הנתבע מס' 5 (בחלקה 52), אשר רכש את החלקה אחריו, כשהוא מודע לזכויות התובע מס' 1 בחלקה זו.

4.הנתבעים מס' 2 ו- 3 הם יורשי המנוח.

5.הנתבע טען בכתב הגנתו כי דין תביעת התובעים, ככל שהיא נוגעת לחלקה 52, להדחות. לטענתו, ביום 27.12.85 התחייב המנוח למכור ולהעביר לו את מחצית חלקה 52 בגוש 17557, שקיבל מרשות הפיתוח על פי ההסכם מיום 2.10.83, וזאת לפי יפוי כח בלתי חוזר שחתם בפני נוטריון וכי החלק שרכש כבר נרשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין בנצרת . הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת התובע מחוסר עילה ו/או חוסר יריבות ו/או העדר זכות ואו התיישנות ו/או שיהוי.

הנתבע טען כי ניתן בעניינו פסק דין בת.א. 129/86 בבימ"ש המחוזי בנצרת, אשר על פיו הוא זכאי להרשם כבעלים של מחצית חלקה 52 וכי כבר ביום 3.3.86 ניתן לטובתו צו מניעה זמני, אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין, ואשר על פיו נאסר על המנוח ו/או על רשות הפיתוח להעביר את הזכויות במחצית חלקה 52 בגוש 17557 עד הכרעה בתביעתו.

הנתבע טען כי כלל לא ידע על מכירת הזכויות בחלקה 52 לתובע מס' 1.

6.יצויין כי התביעה הוגשה במקור נגד המנוח, יורשיו ורשות הפיתוח בלבד. רשות הפיתוח הודיעה כי אין יריבות בינה לבין התובעים ולא התבקש נגדה כל סעד ולפיכך ביקשה למחוק אותה מכתב התביעה. רשות הפיתוח הפנתה לפסק הדין שניתן ביום 22.9.86 בת.א. 129/86 בבימ"ש המחוזי בנצרת, בו נקבע כי הנתבע רכש את זכויות המנוח בחלקה ויש לרשום אותו כבעלים של זכויות אלו.

7.הנתבעים מס' 1 עד 3 לא התגוננו בפני התביעה, ולפיכך המחלוקת לדיון להליך היא בין התובע מס' 1 (להלן: "התובע") והנתבע מס' 5 בכל הקשור בחלקה 52 בלבד.

דיון

8.בבסיס טענות התובע עומדת הטענה כי המדובר בעיסקאות נוגדות וכי זכותו עדיפה על פני זו של הנתבע מאחר ורכש את זכויות המנוח בחלקה לפני הנתבע. עוד טען כי הנתבע רשם את הזכויות בחלקה על שמו, שלא בתום לב, לאחר הגשת התביעה.

9.מראיות הצדדים לא השתכנעתי כי אכן עסקינן בעיסקאות נוגדות , וכי התובע והנתבע רכשו מאת המנוח אותם חלקים של החלקה. בנסיבות אלה – ממילא אין התובע יכול לטעון כי זכויותיו גוברות על אלו של הנתבע (כאשר זכויות הנתבע כבר רשומות בלשכת רישום המקרקעין).יתירה מזאת, אפילו לא השתכנעתי כי התובע אכן רכש מהמנוח זכויות בחלקה 52.

10.אין מחלוקת כי עובר לרישום מחצית הזכויות בחלקה 52 שם הנתבע, החלקה היתה רשומה מחציתה על שם רשות הפיתוח ומחציתה על שם עווד אנטון יונס (להלן: "יונס").

11.המנוח חתם על יפוי כח בלתי חוזר בו מינה את סובחייה תופיק זידאן וסמירה עומר זידאן למכור ולהעביר לתובע מס' 1 2000/5319 חלקים מחלקה 52 בגוש 17557 בתמורה ל- 2,000,000 שקל.

יצויין כי לתצהירו צירף התובע רק עמוד אחד של יפוי הכוח. לא צורף אישור הנוטריון וכן לא מופיעה התאריך בו נערך יפוי הכוח . רק בתצהיר הצהיר התובע כי מדובר בעיסקה מיום 22.10.85.