זידאן ואח' נ' אומנסקי ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים מיום 6/9/10 שאירעה ברחוב הגליל בחיפה, שעה שרכב הנתבע 1 חנה בצד הכביש ורכב התובע, אשר נסע בנתיב הנסיעה, פגע בדלת רכבו של הנתבע.

אין חולק כי דלת הנהג ברכב הנתבע היתה פתוחה בעת התאונה, אולם גרסאות הצדדים סותרות בכל הנוגע לאחריות לתאונה.

בעוד שהתובע טוען כי בעת שנסע בכביש, נפתחה, באופן פתאומי, דלת רכבו של הנתבע 1 ופגעה ברכבו, טוען הנתבע 1 כי בעת התאונה עמד מחוץ לרכבו וחיפש דבר מה בכיס דלת הרכב. לדבריו, לפתע חש חבטה והבחין כי רכב התובע פגע בו. הנתבע עמד על כך שטרם פתיחת דלת הרכב, וידא כי אין כלי רכב חולפים, עם זאת, לגרסתו, לא התיישב ברכבו לצורך חיפוש אותו חפץ בכיס הדלת, אלא נותר עומד, מחוץ לרכב, כאשר דלת הרכב פתוחה והוא תר אחר אותו חפץ.

2.התובע 1, אשר נהג ברכב המצוי בבעלות התובע 2, וכן הנתבע 1 העידו בפניי. עוד הוצגו בפניי תצלומי המקום בזמן האירוע מהם ניתן ללמוד על אופן חניית רכב הנתבע וכן על הנזקים לכלי הרכב.

עיון בתמונות אלה מעלה כי רכב הנתבע 1, מסוג שברולט סוואנה, חנה, כחוק, במקום חנייה מוסדר, כאשר הוא נמצא מימין לסימון גבול החנייה על הכביש. עם זאת, ניתן להבחין כי הרכב, יש לשער שמפאת גודלו, חונה ממש בסמוך לסימון גבול החנייה.

אין מחלוקת כי דלת הנהג היתה פתוחה בעת התאונה. בעוד שהתובע טוען כי נפתחה בפתאומיות בעת שחלף בסמוך, טען הנתבע כי פתח את דלת הרכב על מנת לחפש חלק כלשהו שנדרש לו לצורך עבודתו ולטענתו, עמד בסמוך כאשר הוא תר אחר אותו חפץ וכאשר דלת הרכב נותרת פתוחה לרווחה.

3.גרסאות הנהגים המעורבים סותרות, כאמור. בתצלומים אין לטעמי כדי לחזק גרסא אחת על פני רעותה ולכן, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בשאלה האם דלת הרכב היתה פתוחה טרם התאונה, כטענת הנתבע, או שנפתחה במהלכה, כטענת התובע.

עם זאת, אין חולק, אף לשיטתו של הנתבע עצמו, כי דלת הנהג ברכבו היתה פתוחה ובלטה לתוך נתיב הנסיעה. הדבר נראה בבירור בתצלומים שהוצגו ובכך, סיכן הנתבע את כלי הרכב החולפים במקום. פתיחת דלת הנהג לעבר נתיב הנסיעה, צריך שתיעשה בזהירות הדרושה ובוודאי שאין כל הצדקה להותירה פתוחה, כאשר הנתבע מחפש דבר מה וכלל אינו מביט לעבר נתיב הנסיעה ואינו יכול להבחין אם מגיעים כלי רכב המסכנים אותו או לחילופין דלת רכבו מהווה סכנה עבורם. למרבה הצער, אין די בבדיקה כי אין כלי רכב בעת פתיחת הדלת ואם בחר הנתבע, כטענתו, לעמוד שעה שדלת רכבו פתוחה, צריך היה להביט אל עבר מקור תנועת כלי הרכב ולוודא, כל העת, כי לא מגיעים כלי רכב.

מנגד, לטעמי, עצם קרות התאונה, מצביע על כך שרכב התובע נסע כשהוא מצוי בימין הנתיב באופן מוגזם וכאשר הוא אינו מקפיד לשמור על מרחק סביר מכלי הרכב החונים ואינו נותן את תשומת הלב הראויה לקיומם. תצלומי המקום מעידים על כך שהיה די מקום בנתיב כדי לאפשר שמירה על מרחק מכלי הרכב החונים, באופן שיכול היה למנוע את התאונה, גם אם דלת רכב הנתבע נפתחה, כטענתו, בפתאומיות.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע 1 והנתבע 1 נושאים באחריות שווה לקרות האירוע.

4.באשר לנזקי התובע הנטענים, על אלו לא חלקו הנתבעים, והם כדלקמן:

נזק ישיר 4,668 ₪ ושכ"ט שמאי 550 ₪ , סה"כ 5,218 ₪.

נוכח האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, מחצית הסכום האמור, היינו 2,610 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

5.זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: