זיאן נ' חנניה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בגין אירוע תאונת דרכים מיום 19.09.12.

טענות הצדדים

על פי טענת התובעת, התאונה אירעה עת נסע רכבה בתוך הנתיב הימני, כאשר לפתע סטה רכב הנתבעים מהנתיב השמאלי בו נסע, אל נתיב נסיעתו של רכב התובעת, בנתיב הימני, ופגע בו בחלקו הקדמי שמאלי.

התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה, ולפיה הנזק הישיר שנגרם לרכבה הינו בשיעור של 8,458 ₪. בנוסף צירפה חשבונית שכ"ט שמאי בסך של 877 ₪.

לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר לטענתם התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, עת נסע הנתבע 1 בכביש הירקון בתל-אביב, רכב התובע אשר נסע מאחורי רכב הנתבעים, סטה למסלול הנסיעה של הנתבע 1, ופגע בו מאוחר, בחלקו הימני אחורי.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו הראשית תיאר נהג רכב התובעת את אופן התרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 21-23). בחקירתו הנגדית לא התגלו סתירות מהותיות, שיש בהם כדי לפגום באמינות גרסתו לאירוע, כאשר נהג התובעת חזר וציין כי, במהלך נסיעתו, ולאחר שסיים את העיקול, פגע בו רכב הנתבעים, בפינה של רכבו (עמ' 2 ש' 20-21).

גרסתו של נהג התובעת מתיישבת עם מנגנון הפגיעה כפי שעולה בתמונות שהוגשו בפניי (ת/1). מעיון בתמונות אלו עולה כי רכב התובעת נפגע הן בדלת שמאלית קדמית והן בפגוש הקדמי.

מנגד, בעדותו הראשית תיאר הנתבע 1 גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' 3 ש' 11-14), כאשר לטענתו, רכב התובעת פגע ברכבו: "אני נסעתי וכשהגענו לעיקול הוא נכנס בי. הוא קיבל את המכה בפינה שמאלית קדמית, אני בפינה אחורית ימנית זה עלה לתוך הקורה וזה השבית את הרכב" (עמ' 4 ש' 21-22). גרסתו של התובע, לעניין הפגיעה ברכבו, לא נתמכה בראיות מטעמו, כאשר לא הוגשו בפניי תמונות של רכב הנתבעים.

יתרה מזאת, גרסתו זו של הנתבע 1 אינה מתיישבת עם התמונות שהוגשו על ידי התובעת, לנזקים שנגרמו ברכבה כתוצאה מהתאונה. הפגיעה ברכבה של התובעת, אשר החלה בדלת שמאלית קדמית וגלשה אל הפגוש הקדמי, מחזקת את המסקנה כי רכב התובעת הוא זה שנפגע על ידי רכב הנתבעים. אילו התאונה התרחשה על פי גרסת הנתבע 1, בעיקול שבדרך, כפי שהצביע האחרון בפניי על גבי התמונות (נ/1), אזי מוקד הפגיעה ברכב התובעת אמור להיות בחלקו הקדמי בלבד, מה גם, שתמונות רכב הנתבעים לא צורפו בפניי, ובכך לא ניתן ללמוד על מוקד הנזק ברכבם. גרסתו של נהג התובעת כי התאונה אירעה בחלק הישר של הכביש, אחרי העיקול, (עמ' 2 ש' 13-16), מתיישבת עם הנזקים המופיעים ברכב התובעת.

לאור האמור לעיל, ולאחר שמיעת הצדדים, ומהראיות שהוצגו בפניי, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על שכמם של הנתבעים, שעה שבזמן התאונה, סטה הנתבע 1 ממסלולו, אל עבר מסלול רכב התובעת, וגרם לפגיעה.

יחד עם זאת, בעדותו ציין נהג התובעת כי לא הבחין ברכב הנתבעים, על אף שהאחרון נסע לפניו בשלב מסוים (עמ' 2 ש' 22-25), וכי השלב הראשון בו הבחין בו היה עת אירעה הפגיעה (עמ' 2 ש' 32 , עמ' 3 ש' 1). במצב דברים זה, היה על נהג התובעת להבחין ברכב הנתבעים אשר מתקרב אליו, ולנסות לצמצם כל פגיעה אפשרית, אם על ידי בלימה או צפירה לנתבע 1, או אפילו לברוח לכיוון הנגדי, וזאת לא עשה. בשל כך, יש להשית על נהג התובע אשם תורם בקרות התאונה, בשיעור של 40%.

מוצאת אני לנכון לציין כי הצגת סרטון של מקום התאונה, על ידי הנתבעים, בו נראים רכבים סוטים אל עבר נתיב הנסיעה, בו נסע רכב הנתבעים, אין בה כדי להעיד כי נהג התובעת התנהג בצורה דומה במקרה שלפיי.

סוף דבר

אי לכך, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 7,043 ₪ , לרבות אגרת בית משפט על סך של 372 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 1,247 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי הצדדים.