זחטר נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 02.09.13, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש, בגין חשד לעבירה של נהיגה של נהיגה תחת השפעת סם ע"י שליח שהעסיק.

3. המבקש טען כי הוא נזקק לקטנוע לצורכי עסקו בענף משלוחי מזון מהיר, וכי בד"כ פועל להזהיר שליחיו מפני עבירות, אך מסר בהגינותו כי לא פעל כך במקרה של נהג זה.

4. תיק החקירה הוגש לעיוני ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנגד הנהג, אציין כי בחקירתו טען הנהג כי אינו יכול להסביר התוצאות, אולי משהו עישן לידו, אך הסכים כי במהלך הנהיגה עזב את הכידון. בחקירתו ענה בדיבור איטי וכבד ותנועות גוף איטיות. כן נטען כי בתוצאות בדיקת השתן יש חשד מעל לסביר להימצאות סמים. חשוב לציין כי בחומר החקירה גם עברו התעבורתי של הנהג ולפיו רק לפני כשנה הורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול.

5. עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

לעניין זה אציין כי פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, שם נקבע:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יתכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בוחר לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

6. שקלתי היטב את טיעוניו של המבקש, אציין כי לא צורף כל מסמך חתום ואפילו לא תצהיר, המאשר את דבריו לעניין אזהרת עובדיו שלא לבצע עבירות תנועה. בכל מקרה הודה המבקש כי לא החתים על אזהרה את הנהג עצמו. למעשה המבקש לא הוכיח כלל כי פעל בדרך כלשהי למניעת העבירה.

8. המבקש ציין כי ברשותו עוד 5 קטנועים ונדמה כי הם יוכלו לשמש להמשך תפעול העסק, ובכל מקרה פתוחה בפניו הדרך לשכור קטנוע נוסף לתקופה קצובה ואיני נכנס לשיקולי עלות כלכלית.

12. עוד אציין, כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו – ומדובר לכאורה בעבירה חמורה ביותר.

13. בית המשפט סבור כי הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה כפי שעולות מחומר החקירה.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה.