זחאלקה נ' גזמאוי ואח'

פסק דין

1.בתאריך 20.4.12, נהג מוחמד זחאלקה, בנה של התובעת, ברכבה מסוג מאזדה (להלן: "המאזדה"), בכביש 65, ובהגיעו לצומת כפר קרע (להלן: "הצומת") פנה בה שמאלה.

2.אותה שעה, נסע בכיוון הנגדי בכביש, נתבע 1 אשר נהג ברכבו מסוג טויוטה (להלן: "הטויוטה") והתכוון לפנות בצומת ימינה, כשפניו לכיוון כפר קרע.

נתבעת 2 היא חברת הביטוח המבטחת את הטויוטה.

3.לטענת התובעת, פגעה הטויוטה במאזדה בטרם זו השלימה את פנייתה שמאלה, מכיוון שלא נתנה לה זכות קדימה בצומת. טענת הנתבעים היא שבמהלך פנייתו שמאלה דיבר בנה של התובעת במכשיר הטלפון הסלולרי שלו וביקש לעצור בימין הדרך, אלא שאז, תוך סטייה לעבר הטויוטה, הוא פגע בה עם המאזדה, בעוד נתבע 1 ממתין בה, במצב עמידה, עד שנתיב פנייתו ימינה יהא פנוי.

4.בעדותו בבית המשפט, אישר בנה של התובעת כי התכוון לעצור בתחנה שבצד ימין של הדרך לאחר פנייתו שמאלה ואולם אז, כך לדבריו: "...פתאום שנתתי איתות, בא אוטו במהירות גבוהה עד כדי שהראש שלי קיבל מכה מההגה. הוא נכנס ימינה והוא נכנס בי מאחור. המכה היתה חזקה עד שלא נסגר לי תא המטען". כן הכחיש הוא כי דיבר בטלפון, אך התקשה להסביר מה היתה הסיבה לכך שביקש לעצור בצד הדרך: "יכול להיות שנפל לי משהו... זה לא משנה... אני באמת לא זוכר למה עצרתי... אולי היה משהו בנעל שלי...".

5.נתבע 1 אשר התמיד בגרסתו לפיה הוא המתין בנתיב ההשתלבות ממנו התכוון להכנס אל הצומת וכי בנה של התובעת פגע עם המאזדה בטויוטה בעודה עומדת במקומה, התעקש גם על הטענה שהאחרון דיבר בטלפון הסלולרי והוסיף: "אני ראיתי את התובע והוא ראה אותי והוא דיבר בטלפון. התחנה היתה רחוקה. כשהוא ירד מהאוטו הוא אמר לי "אני אשם", אמרתי לו בוא נחליף פרטים וסוכני הביטוח יסתדרו ביניהם. למחרת אבא שלו אמר לי הבן שלי לא אשם, אני מחליט ולא הבן שלי, הבן שלי לא אשם...".

6.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים, עיינתי בטפסי הודעותיהם לחברות הביטוח, בשרטוט מקום התאונה ובראיות בדבר הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (ר' המסמכים שצורפו לכתב התביעה וכן ת/1 ו- נ/1, נ/2), מסקנתי היא שהאחריות לגרימת תאונה זו מוטלת על שני הצדדים, כשהחלק המשמעותי יותר הינו של בן התובעת, דווקא.

מחד, התקשיתי ליתן אמון בגרסתו של הבן אשר התחמק מלהסביר מה היתה הסיבה לכך שביקש לעצור לצד הדרך והתרשמתי כי הוא אכן דיבר בטלפון בזמן הנסיעה עד כי לא הבחין ברכבו של נתבע 1 שהגיע אל הצומת מימינו, ואף סטה לעברו במהלך פנייתו שמאלה.

יחד עם זה, לו אכן היה נתבע 1 עומד עם הטויוטה באופן המאפשר פניית כלי רכב שמאלה כנדרש, יש להניח כי הפגיעה לא היתה מתרחשת. העובדה שארעה התנגשות בין הפינה הימנית אחורית של המאזדה, לפינה השמאלית קדמית של הטויוטה באופן הנראה בתצלומים שהוגשו, מלמדת לטעמי על כך שהטויוטה בלטה אל הכביש, אם בעת עמידתה במקום ואם במהלך תחילת נסיעה ימינה, לאחר שהמאזדה כבר חלפה על פניה, ברובה.

7.התוצאה היא אם כן, שאני מחלקת את האחריות בין השניים באופן שהתובעת תישא ב- 60% מהנזק המוכח שנגרם לרכבה ואילו הנתבעים יישאו ב- 40% הנותרים.

8.בהתאם לכך, מתקבלת התביעה באופן חלקי, כך שהנתבעים יישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 3,474 ₪, המהווה 40% מהסכום הכולל של תיקון הרכב (5,877 ₪) ירידת ערכו (2,058 ₪) ושכ"ט השמאי (750 ₪). שאר רכיבי הנזק שבתביעה, לא הוכחו.

סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ (סה"כ 3,874 ₪) ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ג, 27 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: