זועבי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.ביום 07/06/11 נעצר העורר בגין עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. באותו יום הובא העורר יחד עם אחיו ואביו להארכת מעצר. לאור המלצת ביהמ"ש, שוחררו האבא והאח, והוסכם על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 12/06/11.

2.בבקשה להארכת המעצר שהוגשה, נטען כי העורר יחד עם אביו ואחיו נכנסו לתחנת המשטרה בעפולה, והחלו לתקוף עצור שהיה במקום, כאשר שוטרים ניסו למנוע את התקיפה, תקף העורר גם את השוטרים עד שנזקקו לטיפול רפואי.

3.מחומר החקירה שהצטבר עד כה עולה, כי ככל הנראה האבא לא היה מעורב או מעורבותו הייתה מזערית באירוע אשר קשור לתקיפה בתחנת המשטרה, ואילו האח מוחמד, על פי דבריו של האבא, עבר ניתוח קשה לפני שנה וחצי והיה בטיפול נמרץ ברב"ם חודש ימים, עבר שרשרת ניתוחים בראש ובבטן, והרגליים שלו עשויים מברזל.

נראה לי כי זו הסיבה אשר כנראה הביאה את ביהמ"ש להמליץ בפני המשטרה להסכים בהארכת המעצר הראשונה לשחרורם של האבא והאח בערבויות מתאימות.

4.הן בהודעת הערר והן בטיעוניו בפניי בעל פה, טען ב"כ העורר כי יש לשמור על עקרון השווין בין עצורים באותו אירוע, וכי לטעמו בהארכת המעצר השניה נטען על ידי נציג המשטרה כי נותרו שלוש פעולות להשלמת החקירה, וניתן להניח כי במהלך תקופה זו, פעולות חקירה אלה נסתיימו. בנוסף הפנה, לרקע אירוע התקיפה בתחנת המשטרה, וכן לנסיבותיו האישיות של העורר, אשר מהן עולה, כי המדובר בבחור צעיר בן 19 שנים, חסר עבר פלילי, וזו למעשה הסתבכותו הראשונה בפלילי.

לשיטתו של העורר, העדים לאירוע בתחנת המשטרה הינם שוטרים, נוכח האמור טען, כי שגה ביהמ"ש קמא עת האריך את מעצרו של העורר בעילה של חשש לשיבוש הליכי חקירה.

מנגד, הגיש ב"כ המשיבה את תיק החקירה. טען כי יש לבחון את חלקו של כל אחד באירוע, ונתן הסבר מדוע שוחררו האבא והאח בנסיבות העניין. בנוסף הפנה לחומרת המעשים, וכן למסמך של הפרקליטות המפרט את פעולות החקירה שיש להשלימן.

5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת ביהמ"ש קמא וכן בפרוטוקול של ביהמ"ש, בנוסף בחומר החקירה שהצטבר עד כה, נחה דעתי כי אכן קיים חשד סביר אם לא מעבר לכך, אשר קושר את העורר לעבירות המיוחסות. להדגיש, כי חומר החקירה שהצטבר עד כה מלמד על חלקו הגדול של העורר באירוע בתחנת המשטרה, להבדיל מחלקם של שאר המעורבים באירוע.

6.המדובר בעבירות חמורות ובחקירה מורכבת ומסועפת אשר נוגעת לאירועים אחרים בהם מטפלת המשטרה, ויש לאפשר למשטרה להשלים את החקירה ולמצותה עד תומה ללא כל הפרעה או שיבוש מטעם העורר. עם זאת, ראוי לבחון את חלקו של העורר לאירוע הספציפי המיוחס לו ולא לשאר האירועים אשר אין בשלב זה להם כל ראיה אשר קושרת את העורר לאירועים אלה.

7.בחנתי את המסמך של הפרקליטות מיום 12/06/11 בו נדרשה המשטרה להשלים את פעולות החקירה הקשורות לכל האירועים, לרבות האירוע נשוא ערר זה. מסתבר מעיון במסמך זה, כי חלק לא מבוטל כבר בוצע על ידי המשטרה, ונראה כי המשטרה מבצעת את פעולות החקירה בקצב משבע רצון, ונותרו פעולות חקירה מרובות לשם השלמת החקירה בכל האירועים, אולם באשר לאירוע נשוא ערר זה, נותרו מספר פעולות חקירה וניתן להניח (במידה ולא תתפתח החקירה בהמשך) שעד לתום תקופת המעצר תסיים המשטרה את פעולות החקירה הנוגעות לעורר ולאירוע נשוא הערר.

8.שקלתי באם יש מקום לשחרר את העורר בחלופת מעצר כבר בשלב זה, או לחילופין לקצר את תקופת המעצר, ונחה דעתי כי בשלב זה אין כל מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, וכי פעולות החקירה שנותרו ואשר קשורות לעורר ולאירוע הנדון, מחייבות את מלוא תקופת המעצר שניתנה. כמו כן, מחייבות שהעורר יישאר מאחורי סורג ובריח במהלך תקופה זו. שחרורו בשלב זה יש בו כדי לשבש את מהלכי החקירה ולתיאום גרסאות עם שאר המעורבים בפרשה.

8.אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: