זועבי נ' לבניה511605073

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחמת השתק שיפוטי והתיישנות.

רקע כללי

עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע (להלן: "זועבי" או "המשיב") לחיוב הנתבעת (להלן: "המבקשת" או "בני בכר זועבי") בתשלום שכר עבודה המגיע על-פי הנטען בגין עבודות התקנת עמודי חמשל באתר "רגבים" (להלן: "האתר").

לתביעה שבפניי קדמה תביעה (ת"א 12433/04– שלום נתניה) שהגיש המשיב כנגד חברת אלקטרה בע"מ (להלן: "אלקטרה"), ובה עתר לחיוב חברת אלקטרה בע"מ בגין אי תשלום התמורה עבור אותן עבודות. אלקטרה בתורה הגישה הודעה לצד שלישי נגד המבקשת בטענה שזו האחרונה, כקבלן ראשי, קיבלה לידיה את מלוא התמורה בגין העבודות שבוצעו באתר, ובתור שכזו צריכה לשלם למשיב, ששימש כקבלן משנה אצל המבקשת, את המגיע לו בגין העבודות שביצע עבורה באתר.

תביעה זו נדונה במאוחד עם תביעת המבקשת (ת"א 9474/05-שלום חיפה) כנגד אלקטרה לתשלום שכר עבור עבודות תשתיות חשמל שביצעה המבקשת עבור האחרונה באתר רגבים. אלקטרה הגישה בתורה תביעה שכנגד בטענה לקיזוז בגין מחדלי המבקשת.

ברקע להתקשרות זו, קיימת מערכת יחסים חוזית לפיה התקשרה אלקטרה עם א.דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, בהסכם לביצוע עבודות קבלניות בתחומי האינסטלציה, מיזוג האוויר והחשמל בפרוייקט של הקמת בסיס צבאי ברגבים. המבקשת התקשרה עם אלקטרה לצורך ביצוע עבודות תשתית חשמל באותו פרויקט, ואילו המשיב נשכר ע"י המבקשת לביצוע אותן העבודות כקבלן משנה.

ביום 16.11.08 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה אשר דחה את תביעת המשיב כנגד אלקטרה, תוך שקבע כי לא הייתה התקשרות חוזית ישירה ביניהם וכי המשיב עבד באתר כקבלן משנה מטעם המבקשת. המשיב שלא השלים עם קביעה זו הגיש ערעור לבית המשפט המחזי בחיפה (ע"א 17777-120-08). דיון בערעור התקיים ביום 08.06.10. יומיים לאחר מכן, בתאריך 10.06.10, הגיש המשיב את התביעה המונחת לפניי בתיק שבדנן בה ציין כי תביעתו מוגשת למען הזהירות שמא יידחה הערעור שהגיש על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, אשר הביע בפסק דינו תמיהה מדוע בחר המשיב לתבוע דווקא את אלקטרה ונמנע מצירופה של המבקשת כצד להליך שם. ביום 22.06.2010 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את ערעורו של המשיב.

טענות המבקשת בתמצית

בבקשתה, טוענת המבקשת שתי טענות מקדמיות המביאות, לשיטתה, לסילוק התובענה על הסף:

(1)השתק שיפוטי מכוח העקרון האוסר על בעל דין להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בין באותו הליך ובין בהליכים שונים: לטענת המבקשת, תביעתו הנוכחית של המשיב מבוססת כולה על הטענה, כי המבקשת היא שהזמינה ממנו את העבודות בפרוייקט רגבים, ולפיכך עליה לשלם למשיב את התמורה עבורן. אולם, וכפי שהמשיב בעצמו מציין בכתב תביעתו (סעיפים 16-20), טענה זו עומדת בסתירה חזיתית לטענתו בהליכים הקודמים שהתנהלו בבתי המשפט השלום והמחוזי בחיפה, ולפיה העבודות מושא התובענה הוזמנו במישרין ע"י אלקטרה ועליה מוטלת חובת התשלום למשיב. מצב זה, לפיו בעל דין מנהל במקביל שני הליכים (האחד בפני בית משפט זה והשני בערכאת הערעור על פסק הדין בחיפה) ובהם הוא מעלה טענות עובדתיות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה באשר לזהות מזמין העבודות, וכאשר בעל הדין אינו מיידע את שני בתי המשפט על אודות ההליך המקביל, התנהלות זו מהווה חוסר תום לב וכן מעשה של השתק שיפוטי המביא לדחיית תביעתו על הסף (טיעון זה יכונה למען הנוחיות ב- "השתק שיפוטי בדבר זהות המזמין").

(2)השתק שיפוטי שמקורו בעלאת טענת זיוף מסמך בהליך אחר: לטענת המבקשת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת קיומו של השתק שיפוטי נוסף שמקורו בהסתמכות המשיב בתביעה דכאן על הצעת מחיר מיום 24.06.03 (נספח א' לכתב התביעה) שלגביה טען המשיב בהליך הקודם כי היא מזוייפת. טענתו זו מהווה בפניו מחסום של השתק שיפוטי, ולפיו הוא מנוע להגיש תביעה המבוססת על מסמך זה.

(3)התיישנות: לטענת המבקשת, התובע נמנע מלציין מועד הביצוע המדויק של העבודות בגינן הוא עותר לקבלת תמורה. מעיון בצרופות כתב התביעה עולה, כי מדובר בעבודות אשר בחלקן בוצעו על ידי המשיב עובר לחודש 06/03, קרי למעלה מ- 7 שנים מיום הגשת התביעה דנן. אי-לכך יש לדחות את התביעה, כולה או חלקה, מחמת התיישנות.

טענות המשיב בתמצית

המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו התייחס המשיב לכל טעם וטעם לדחיית התובענה על הסף שהעלתה המבקשת בגדר בקשתה, כלהלן:

(1)השתק שיפוטי בדבר זהות המזמין: לטענת המשיב, אין להחיל על העניין שלפנינו את כלל ההשתק השיפוטי, מאחר ובנסיבות העניין שלפנינו לא התקיים כלל ההצלחה הקודמת, שהוא תנאי בסיסי להחלת דוקטרינה זו, ולפיו בעל הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. קרי: אם בית המשפט דחה את טענתו של בעל דין, אין מניעה, לאור הכלל האמור, שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר. יוצא, כי בעת שדחה בית המשפט בחיפה את טענתו של התובע, כי ההתקשרות שבינו לבין חברת אלקטרה היתה התקשרות ישירה, אין הוא מנוע מהגשת תביעה זו נגד המבקשת לאחר שנקבע באותו הליך כי האחרונה התקשרה עם המשיב כקבלן משנה. המשיב הלך בדרך שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה והגיש תביעה זו. לא מדובר בהעלאת טענות עובדתיות או משפטיות סותרות או התנהלות בחוסר תום לב, אלא סיטואציה שבה נדחתה הפרשנות שנתן התובע למערכת ההתקשרות החוזית שהייתה בינו לבין חברת אלקטרה וקבע, כי הפרשנות הנכונה הינה קיומם של יחסי קבלן משנה בין המשיב לבין המבקשת ולא התקשרות ישירה עם אלקטרה. נטען, כי הגשת תביעה זו הייתה רק לאחר שהתקיים דיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 08.06.10 ואשר במהלכו הובהר למשיב על ידי ההרכב שישב בדין שם כי בדעתו לדחות את הערעור.

(2)השתק שיפוטי שמקורו בעלאת טענת זיוף מסמך בהליך אחר: לטענת המשיב, אין עסקינן באותו מסמך, דבר המותיר את השאלה אם הלוגו בנספח א' לכתב תביעה זו, הוא לוגו מזוייף, אם לאו, המצריכה בירור עובדתי שמקומו בתביעה הנוכחית גופה.

(3)התיישנות: בניגוד לטענת המבקשת, התובע אכן ציין בכתב תביעתו, ובמפורש, את המועדים הרלוונטים לתביעה. לטענתו, נשלחה הצעת המחיר לחברת אלקטרה בתאריך 24.06.03, ובתאריך 29.10.03 נחתם סיכום מחירים סופי להתקנת עמודי החשמל עם אלקטרה (כאמור בסעיף 7 לכתב התביעה). ולכן הגשת התביעה בתאריך 10.06.10, נעשתה טרם שחלפו להן 7 שנים מיום הצעת המחיר ולפני סיכום המחירים הסופי, כאשר אישור התשלום ניתן בתאריך 23.03.04 (להבדיל ממועד ביצוע העבודות שקדם לתאריך זה),. מכאן, שטרם התיישנה התביעה דנן.

תשובת המבקשת

בתשובה לתגובה חזרה המבקשת על עיקר טענותיה, כמפורט לעיל, השוואתה בין טענות התובע בהליך כאן לבין טענותיו בהליך הקודם, והוסיפה ופירטה נדבכים נוספים הנוגעים לדברים שמסר המשיב במסגרת עיקרי הטיעון מטעמו שהוגשו בהליך הערעור, ואשר מהווים לשיטתה הודאת בעל דין, ולפיהם המבקשת לא הייתה צד להתקשרות שנעשתה באופן ישיר בינו לבין חברת אלקטרה, כאשר כבר שם מוסיף ומציין המשיב בעצמו כי תוצאתו של פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, למעשה, מובילה לכך שהוא ייאלץ להגיש תביעה כנגד המבקשת שבמסגרתה עליו להתבסס על הקביעות של בית המשפט ולא על טענותיו הוא, באופן המעלה חשש לדחיית תביעתו (סעיפים 105-106 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).