זועבי נ' זועבי ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה").

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לסילוק יד במקרקעין. במסגרת כתב התביעה טען המבקש, כי לאחרונה החלו המשיבים ביציקת משטח בטון לאורך כ-6 מטר בעומק כ- 3 מטר בתוך חלקתו, וזאת ללא רשות ותוך כדי הסגת גבול. המבקש עתר לפסק דין הצהרתי אשר יאסור על המשיבים או מי מטעמם להסיג את גבול חלקתו ולהורות להם לסלק כל יציקת בטון ו/או חפץ אשר הניחו בחלקה האמורה.

בדיון אשר נערך ביום 30.11.10 התייחס בא כוח המשיבים לחוות דעת המומחה מטעם המבקש וטען, כי המשיבים הורידו את משטח הבטון וכי נשארו סנטימטרים בודדים אשר המשיבים יורידו, עד הקיר, בתוך 30 ימים. בפסק הדין אשר ניתן במהלך הישיבה האמורה נקבע, כי מאחר והמשיבים הסכימו לסעד המבוקש בכתב התביעה הרי שישיבת ההוכחות הקבועה מתייתרת. התובענה התקבלה ונקבע, כי על המשיבים לסלק ידם משטחו של המבקש ולהסיר את רצועת הבטון אשר נותרה בשטח המבקש בצד הגבול עם חלקת המשיבים.

במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש, כי המשיבים לא פעלו על פי פסק הדין מיום 30.11.10 ולא סילקו את רצפת הבטון האמורה, על אף שהמועד אשר נקבע בפסק הדין חלף זה מכבר. לטענתו, בנסיבות אלו, הרי שהמשיבים מבזים את בית המשפט ויש להפעיל נגדם את הסנקציות המתחייבות, בכדי שיכבדו את פסק הדין.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות. לטענתם, עסקינן בניסיון להתנקם ולפגוע בהם. המשיבים טוענים, כי עסקינן בבקשה קנטרנית ושקרית וכי המבקש מטעה את בית המשפט מאחר והמשיבים מסרו הודעה באשר להסרת יתרת המשטח, אולם המבקש בחר להגיש את הבקשה מכיוון שכעס בשל העובדה שאחיו חויב בתשלום סכומים לטובת אחיינם.

המשיבים טוענים, כי ביצעו את פסק הדין כלשונו ולפי מהותו ואין ממש בטענה באשר לביזיון בית משפט. לטענתם, הם הסירו את משטח הבטון. המשיבים ציינו, כי אף ההוצאות אשר נקבעו בפסק הדין שולמו, בהעברה בנקאית לחשבון בא כוח המבקש. לטענתם, לא ברור מדוע הבקשה הוגשה לאחר שפסק הדין בוצע במלואו. המשיבים טוענים, כי הדבר תומך בטענתם לפיה הבקשה הוגשה מטעמי נקמה.

הראיות

המבקש והמשיב מס' 2 העידו לפניי. בנוסף הוגשו ראיות. בא כוח המבקש סיכם בעל פה והגיש סיכומי תשובה בכתב. בא כוח המשיבים הגיש סיכומים בכתב.

המבקש הגיש תצהיר ותשריט של המודד מר וליד מסאלחה אשר טען, כי משטח הבטון הוסר באופן חלקי בלבד עד גבול חזית הבית וכי נותרה פלישה של כ- 3 מטר לאורך כ- 8 מטר בחלקה.

המשיבים הגישו חוות דעת של המודד מר נג'אר שוכאת, כי גודל משטח הבטון אשר פורק וסולק מהשטח גדול ממה נדרש בתביעה נשוא הבקשה שלפניי. לטענתו, פורק משטח בטון בגודל של 8 מטר אורך ו-3 מטר רוחב.

דיון ומסקנות

האם התקיימו התנאים להטלת סנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט אם לאו. זו השאלה המסורה להכרעתי.

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפני מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט.

כאמור, בין הצדדים התנהלה תובענה שעניינה פלישת המשיבים לחלקת המבקש ובקשת המבקש, כי בית המשפט יורה למשיבים לסלק ידם מחלקתו. ביום 30.11.10 ניתן פסק דין אשר במסגרתו צוין, כי המבקש טוען כנגד יציקת משטח בטון לאורך כשישה מטר ורוחב שלושה מטר בתוך חלקתו, תוך הסגת גבול. עוד צוין, כי מרבית יציקת הבטון הוסרה וכי נותרה רצועה צרה בגבול החלקות בשטח המבקש. התובענה התקבלה ונקבע, כי על המשיבים לסלק ידם משטח המבקש ולהסיר את רצועת הבטון אשר נותרה בשטח המבקש, תוך 30 ימים. המבקש טוען, כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין האמור ועל כן הגיש את הבקשה שלפניי.

סעיף 6(1) לפקודה קובע, כי בית המשפט מוסמך לכוף אדם, באמצעות קנס או מאסר, לציית לצו אשר ניתן על ידו.

בפסיקה צוין, כי עסקינן בהליך מיוחד המצוי באזור הדמדומים שבין ההליך האזרחי להליך הפלילי (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4) 49(. הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הינו הליך אכיפה קיצוני אשר עלול להיות פוגעני מאוד. בהתאם לסעיף המפורט לעיל, הרי שמקום בו מתקבלת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות- הטלת קנס ומאסר. ברי, כי אף הברירה המקלה, קרי הטלת קנס, עלולה להוות סנקציה קשה. סבורני, כי אין צורך להרחיב באשר לפגיעה הטמונה בהטלת הסנקציה המחמירה. לפיכך, השימוש בסעד הקבוע בפקודה זו ייעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר כל יתר האמצעים, הפחות פוגעניים, מוצו ללא הצלחה.

בשל אופיו של ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט, הרי שהצו השיפוטי אשר אכיפתו מתבקשת, באמצעות הטלת סנקציה בהתאם לפקודה, צריך להיות בעל תוכן ברור וחד משמעי. מקום בו צו לוקה בערפול ויש בו דו משמעות או שמשמעותו אינה ברורה די הצורך, הרי שבית המשפט לא יפעיל את סמכותו בהתאם לפקודה. בפסיקה נקבע, כי "אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד". מקום בו עסקינן בצו אשר אינו ברור וחד משמעי הרי שלא רואים בהפרתו משום ביזיון בית משפט (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט (4) 49).

כאמור בחוות דעתו טען המומחה מטעם המשיבים, כי הם פירקו משטח בטון בגודל של שמונה על שלוש. במהלך עדותו נשאל המשיב מס' 2 האם המשיבים פירקו שמונה מטר כפי שצוין בחוות הדעת מטעמם ואישר, כי אכן עשו כן (עמ' 21 ש' 6-8). המשיב מס' 2, טען, כי הרצועה סולקה בשני שלבים. לטענתו, בשלב הראשון הסירו את כל משטח הבטון ונשארה רצועה אשר הוסרה במסגרת 30 הימים אשר נקבעו בפסק הדין (עמ' 21 ש' 9-11). המשיב מס' 2 נשאל מהיכן החלו למדוד את ה-8 מטר ובתגובה טען, כי תבעו אותו על 6 מטר אורך ו-3 מטר רוחב והוא הסיר הכל (עמ' 22 ש' 9-10).