זועבי נ' העמק ביח

החלטה

הבקשה

מונחת בפני בקשת המבקשת/הנתבעת לסילוק התביעה שהוגשה נגדה על הסף בשל אי הגשת חוות דעת רפואית.

המשיב/התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, על פי הנטען, עקב רשלנותה הרפואית של המבקשת/הנתבעת.

לטענת המבקשת, לא ניתן להוכיח את התביעה ללא חוות דעת רפואית, שהיה על המשיב לצרפה לכתב התביעה מכח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). על כן, בהעדר חוות דעת רפואית ובהעדר טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור מהגשת חוות דעת כאמור, יש להורות על מחיקת התביעה או, לחילופין, לקבוע כי בית המשפט לא ייזקק להוכחה של עניין שברפואה מטעם המשיב.

המשיב הגיש תגובה במסגרתה הדגיש כי הסעד של מחיקת תביעה הוא סעד חריג שבית המשפט יימנע מלנקוט בו כאשר קיים סיכוי, ולו הקלוש, שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו. המשיב טוען כי במקרה דנן אין הכרח בצירוף חוות דעת רפואית, שכן לכתב התביעה צורף חומר רפואי רב, שבעיקרו ערוך על ידי המבקשת או מי מטעמה ובשים לב לחומר זה, יש להעביר את הנטל אל המבקשת להוכיח כי לא התרשלה בעניינו של המשיב. המשיב ציין בתגובתו כי הוא לא טען לנכות רפואית והעדיף, בשלב זה, לחסוך בהוצאות, ברם, אם בית המשפט יקבע כי יש להגיש חוות דעת רפואית, אזי הוא יהא מוכן לצרף חוות דעת כאמור בתוך פרק הזמן שבית המשפט יורה עליו. המשיב אף התנגד לבקשה החלופית בעניין קביעה שבית המשפט לא ייזקק להוכחה של עניין שברפואה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את עניין חוות הדעת הרפואיות, מעוגנת בתקנה 127 לתקנות, אשר קובעת, כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לחובה המעוגנת בתקנה 127 הנ"ל נפקות מיוחדת בתביעות של רשלנות רפואית, שכן הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו (ראה לעניין זה: ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סלון, פ"ד נה (4) 898; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז – 2007) עמ' 911) .

נקודת המוצא הינה כי בתביעות של רשלנות רפואית, חוות הדעת הרפואית היא שמקימה את עילת התביעה. הסנקציה בגין אי קיום החובה הנ"ל מעוגנת בתקנה 137 לתקנות, אשר קובעת כי בעל דין שלא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית ובית המשפט לא פטר אותו מכך, לא ייזקק להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.

במקרה דנן, על אף שעסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, המשיב לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית. המשיב אף לא הגיש בקשה לפטור אותו מהגשת חוות דעת כזו. מתגובתו של המשיב ניתן להבין כי הוא התכוון להסתמך על המסמכים הרפואיים התומכים בתביעה, שנערכו ברובם על ידי המבקשת, בהיותם תעודות רפואיות, ובאמצעותם לבקש את העברת הנטל אל כתפי המבקשת. שקלתי את טענותיו של המשיב בהקשר זה, אך אין בידי לקבלן. ראשית, בחינת התעודות הרפואיות שצורפו לכתב התביעה מגלה כי אין עסקינן בתעודות רפואיות הערוכות לפי סעיף 24 לפקודת הראיות ומכאן שאינן יכולות להוות תחליף ראייתי לחוות דעת רפואית. שנית, בע"א 1146/99 הנ"ל נקבע כי ההכרעה בשאלת ההתרשלות והעברת נטל ההוכחה נעשית לפחות לאחר פרשת התביעה. על כן, נדרשת הגשת חוות דעת רפואית על ידי התובע, אחרת לא יעמוד התובע בנטל הראשוני, אשר בעקבותיו יכול לעבור נטל השכנוע לנתבע בהליך. שלישית, חוות הדעת הרפואית דרושה לביסוס כל טענה בענין שברפואה ולאו דווקא טענה לנכות. מכאן, שאין לקבל אף את טענתו של המשיב כי הוא ויתר בשלב זה על טענה לנכות ולפיכך לא צירף חוות דעת רפואית.

משעסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, שכאמור, חוות הדעת הרפואית דרושה בה, כדי להוכיח הן את שאלת האחריות והן שאלת הנזק ומשלא הוגשה כל בקשה לפטור את המשיב מהגשת חוות דעת כאמור, הרי שבהעדר חוות דעת כאמור, המשיב לא יהיה רשאי להוכיח עניין שברפואה (תקנה 137(א) לתקנות). עובדה זו שוללת קיומה של עילת רשלנות רפואית, באופן המצדיק את מחיקת התביעה בהעדר עילה.

על אף האמור לעיל, בבואו להכריע בבקשה לסילוק תביעה על הסף, על בית המשפט לנהוג במשורה בהתאם להלכה הקובעת ששימוש בסעד זה יעשה רק במקרים חריגים "בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721).

במקרה דנן, בעורכי את האיזון הראוי בין האינטרסים של שני הצדדים, על רקע ההלכה דלעיל, ומשסבורני כי ניתן להציל את הפגם שנפל בתביעה על דרך של תיקונה, תוך פיצוי המבקשת על הנזקים שנגרמו לה, יש ללכת בדרך זו. משכך, נחה דעתי כי יש להורות על תיקון התביעה בדרך של צירוף חוות דעת, וזאת תוך פיצוי המבקשת באמצעות פסיקת הוצאות הולמות.

סוף דבר

אשר על כן, דין הבקשה למחיקת התביעה להידחות.

המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן בצירוף חוות דעת רפואית בתוך 60 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

למעקב המזכירות בהתאם.