זועבי ואח' נ' נג'אר ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש 2 בהיעדר הגנה ביום 29.05.13. בהחלטה מיום 12.08.13 נדחתה הבקשה על הסף ככל שהיא נוגעת למבקשים 1 ו – 3, והוריתי על הגשת תגובת המשיבים באשר לבקשת המבקש 2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות גם ככל שהיא נוגעת למבקש 2.

כנגד המבקש 2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 16.10.12 ביחד ולחוד עם המבקשים 1 ו – 2 (להלן: "פסק הדין הראשון"). פסק הדין הראשון כנגד המבקש 2 בוטל בהחלטה מיום 23.12.12, משיקולי צדק, משנמצא כי נפל פגם בהליך ההמצאה של כתב התביעה לידיו, ונקבע, כי המבקש 2 יגיש כתב הגנה מטעמו תוך 30 יום ממועד ההחלטה. בהחלטה מיום 07.04.13 הוארך המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקש 2 עד ליום 04.05.13, וזאת לבקשת המבקש 2 אשר הודיע על החלפת ייצוג. משחלף המועד שנקבע להגשת כתב ההגנה מטעם המבקש 2, וכתב ההגנה לא הוגש, ואף לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד להגשתו, ניתן ביום 29.05.13 פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקש 2 (להלן: "פסק הדין השני").

בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ביטול פסק דין שניתן כדין בהיעדר הגנה נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא, כי המבקש יראה מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין בהיעדר הגנה. התנאי השני, והוא העיקר, על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בהגנתו.

מעיון בבקשה ובתצהיר שהוגש בתמיכה לה, המבקש 2 לא הצביע על הסיבה למחדל שבגינו לא הוגש כתב ההגנה מטעמו במועד. בבקשה לביטול טען המבקש 2, כי עקב טעות אשר נבעה בייצוג המשפטי הקודם, לא היה בידו להגיש בקשה לביטול במתכונת של בקשה זו, וכי קיימים לו סיכויי הגנה טובים, ואולם אין כל פירוט לסיבה בגינה מלכתחילה לא הוגש כתב ההגנה במועד, גם לאחר שהמועד הוארך לבקשתו, או למצער מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה.

אמנם ידוע, כי בית המשפט מתייחס ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק-דין, אך אין זה אומר שיש להיעתר לה כדבר של מה בכך. בהתאם להלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, על המבקש ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, להסביר לבית המשפט, ולו רק בדוחק, מה גרם למחדלו, דבר שלא נעשה במקרה זה.

האשם במצב שנוצר בתיק הוא במבקש 2 בלבד, אשר לא טרח להגיש כתב הגנה במועד, גם לאחר שניתנה לו אורכה לכך, ואף לא טרח להגיש בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה במסגרת הזמן שנקבעה לכך, ובטרם ניתן פסק הדין נגדו בהיעדר הגנה. גם בבקשה זו, לא טרח המבקש 2 לספק כל הסבר, ולו בדוחק, למחדליו אלו. התנהגותו המתוארת של המבקש 2 אינה תואמת את המצופה מבעל דין הנוקט בשקידה סבירה בניהול ענייניו. התנהגות זו גרמה להטרחת בית המשפט והמשיבים בהליכים מיותרים, יש בה משום זלזול בבית המשפט או במשיבים, ו"התעלמות מדעת" מההליך מצד המבקש 2, דבר המצדיק כשלעצמו דחיית בקשה זו. למבקש 2 ניתן יומו בבית המשפט, משבוטל פסק הדין הראשון שניתן נגדו בהיעדר הגנה, ומשנקבע כי יגיש כתב הגנה, ואף לאחר מכן משהוארך המועד להגשת כתב הגנה, אך הוא בחר, מסיבות השמורות עמו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתינתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותן מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי הגשת כתב ההגנה. לאור האמור לעיל אני סבור, כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים בהם יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין השני (ר' בעניין זה רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן, סע' 13 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל).

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. המבקש 2 ישלם למשיבים סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות בקשה זו. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד החלטה זו ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: