זועבי ואח' נ' ג'לג'וליה

פסק דין

1.הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, עד לסך של 14,550 ₪, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד לפי שיקול דעת בית המשפט.

2.עניינה של התביעה הואהליכי גבייה ואכיפה שהנתבעת ביצעה כנגד התובעים, בגין חוב נטען של צריכת מים של התובע, בסך של 14,397 ₪.

3.התובע העיד כי מעולם לא החזיק בנכס כלשהו בתחום שיפוטה של הנתבעת, וכל הקשר שלו לנתבעת התבטא בעבודתו כקבלן בשנת 1998 (במהלך עדותו התובע העיד כי לא הוא עבד, אלא החברה שבבעלותו).

למרות האמור, הנתבעת פתחה על שמו כרטיס חיוב מים (נספח א' לכתב התביעה).

בהמשך, הנתבעת הטילה על עיקול על חשבון הבנק של התובעת (בכתב התביעה נרשם כי דובר בחשבון משותף אך התובע ביקש לתקן זאת בתחילת עדותו) בגובה החוב הנטען.

עם הטלת העיקול, התובע פנה לבנק לשם בירור זהות הגורם המעקל, וכשהתברר לו כי המדובר בנתבעת, פנה אליה בעל פה בבקשה להבהרות. מאחר שפניותיו לא הועילו, פנה בא כוחו בכתב (נספח ב' לכתב התביעה) אך גם פנייה זו לא נענתה.

בסופו של דבר, העיקול מומש והנתבעת גבתה מחשבונם של התובעים את סכום החוב, המוכחש.

ביום 25.1.10 פנה ב"כ התובעים בדרישה להחזרת הכספים ולפיצוי (נספח ג' לכתב התביעה), אך גם מכתב זה לא נענה.

התובע הכחיש את החוב.

4.מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של סעיד תתר, גזבר המועצה ואחמד בלאלו.

תתר העיד כי התובע עבד כקבלן מטעם המועצה, וצרך מים לצורך עבודתו.

שני העדים ציינו כי התובע "התעלם" מחובו, ולפיכך הנתבעת הפעילה את סמכויות הגבייה המנהליות הנתונות לה באופן חוקי.

לאחר שהוטל עיקול, והתובעים לא הסדירו את החוב, העיקול מומש.

תתר ובלאלו העידו כי הנתבעת השיבה לפניית התובעים ובא כוחם, והסבירה את מהות החוב ומקורו.

תתר העיד כי התובע עצמו עבד בתחומי המועצה. עוד העיד כי סכום החוב נקבע לפי הערכה.

5.עד כאן עיקרי העדויות.

6.בשים לב לכך שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, ובהתייחס לכלל טענותיהם, לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שבתיק, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 10,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ ואת אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה עד היום.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.