זועבי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

עתירה מנהלית המכוונת כנגד סירוב המשיב 1 ("שב"ס") לאפשר את יציאתו של העותר לחופשה.

העתירה הנוכחית היא המשך של עתירה קודמת (עת"א 48730-09-13) ("העתירה הראשונה") שהוגשה ביום 30.9.13 והדיון בה נקבע ליום 14.10.13. לקראת הדיון בעתירה הראשונה הגיש שב"ס כתב תשובה ובו נטען שהסירוב לאפשר לעותר יציאה לחופשה נעוץ בהתנהגותו השלילית בין כותלי הכלא. במהלך הדיון שהתקיים התברר מדברי באת כוח השב"ס שבאותה עת כבר תלויה ועומדת בקשה נוספת של העותר לאפשר לו יציאה לחופשה ועל רקע זה נדחתה העתירה תוך שהוריתי שההחלטה בעניינו של העותר, תינתן עד סוף חודש אוקטובר.

כמסתבר, גם בקשתו הנוספת של העותר סורבה, ועל רקע זה הוגשה העתירה הנוכחית, שבה נטען כי העותר הוא אסיר חיובי וכי אין עילה למנוע ממנו יציאה לחופשות. בגדר העתירה, התבקשה גם העברתו לכלא מגידו.

הדיון בעתירה הנוכחית התקיים ביום 11.11.13 ובגדרו הוגשה התייחסות שב"ס במסמך מיום 10.11.13 בחתימת מפקד בית סוהר כרמל, שממנו עולה שבניגוד לטענות העותר, התנהגותו בכלא אינה תקינה והוגשו נגדו בקשר לכך תלונה משמעתית שעניינה סירוב העותר למלא הוראה לעבוד במטבח. על רקע זה, טענה באת כוח שב"ס שיציאתו של העותר לחופשה מעוכבת עד אשר תתברר התלונה המשמעתית נגדו ועל רקע זה החלטתי לעכב את מתן ההחלטה בעתירה עד אשר יוחלט בעניין התלונה המשמעתית.

יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.11.13 הכחיש העותר את הטענה בדבר הסירוב לעבוד במטבח שיוחס לו, והוא טען כי יסודה של התלונה בעניין זה היא בכך שהוא נדרש לגלח את זקנו ולכך הוא סירב. עוד הוא טען כי שעות העבודה שבהם נדרש לעבוד במטבח הם מעבר לסביר ולכן הוא ביקש לעבוד במקום אחר. עוד יצוין, כי עיון בכתב התלונה מעלה שלכאורה, קיימים לכל הפחות חילוקי דעות באשר לנסיבות הסירוב המיוחס לעותר אולם עניין זה אינו עומד לדיון בגדר העתירה שכן העניין שבו עליי להכריע הוא האם נפל פגם בהחלטת שב"ס לסרב את יציאת העותר לחופשה.

על כל פנים, ביום 18.11.13 הגיש שב"ס כתב תשובה משלים, שממנו עולה שהדיון המשמעתי בעניינו של העותר הסתיים, כי הוא הודה בחלק מן העובדות שיוחסו לו בתלונה המשמעתית, הביע חרטה והוטל עליו עונש משמעתי. על רקע זה טען שב"ס כי הסירוב לאפשר את חופשתו של העותר הוא החלטה סבירה שאין להתערב בה.

שקלתי את מכלול טענותיו של העותר על רקע הנסיבות והשתלשלות העניינים כמתואר לעיל והגעתי למסקנה שאין מנוס מדחיית העתירה. ההלכה היא שבית המשפט המנהלי אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של רשויות שב"ס (רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שרות בתי הסוהר (15.6.97)), ולא יתערב בה בהחלטתן, זולת אם נפל בהן פגם חוקי או שההחלטה היא בלתי סבירה באופן קיצוני ולדעתי לא ניתן לגלות בעתירה שום דבר מאלה.

טענת העותר כי הוא אסיר חיובי וכי אין פגם בהתנהגותו בין כותלי הכלא, הסתברה, לכל הפחות, כבלתי מדויקת וגם אם תחושתו הסובייקטיבית של העותר היא שרשויות הכלא מייחסות לו התנהגות שלילית על לא עוול בכפו, התשתית העובדתית שנגלתה בשתי העתירות, אינה תומכת בכך.

על כל פנים, משלא ניתן לראות עילת התערבות בהחלטת שב"ס בעניינו של העותר אין מנוס מדחיית העתירה וכך אני מורה.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: