זועבי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי מאסר התשס"א – 2001 בראשות כב' השופט עמירם שרון והחברים: שלמה קסל - עו"ס, מר אלכס לוין - חבר הוועדה, ר/כ ישראלה סימן טוב, מיום 01.07.10.

פסק דין

כב' השופט א' קולה

1.העותר מרצה עונש מאסר לתקופה של 56 חודשים, אשר נגזרו עליו לאחר שהורשע בעבירות של חבלה חמורה וקשירת קשר. כעולה מדבריו של בית המשפט העליון בערעור שהגישה המדינה בעניינו של העותר, מדובר באירוע אלימות חמור ביותר ובשל כך אף הוחמר עונשו.

2.משריצה העותר שני שלישים מתקופת מאסרו, פנה הוא לועדת שחרורים, בבקשה להורות על שחרורו על תנאי ממאסר, בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001 (להלן: "החוק").

3.ועדת השחרורים אשר דנה ביום 15.12.06 בבקשתו של העותר, החליטה, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, כי אין מקום להיעתר לבקשה, וזאת לנוכח ריבוי הרשעותיו הקודמות, מסוכנותו של העותר, אשר עלתה, ממידע חסוי שהועמד לרשותה. ממידע זה אלה עלה, כי אין להגדיר את העותר כבעל התנהגות טובה ומופתית כפי שתיאר בא כוחו, בגין חלק מהמידע אף הועבר העותר מכלא מגידו לכלא שיטה. הועדה אף נתנה דעתה לעברו של העותר ולעובדה שלא ניצל לטובה את שחרורו המוקדם על ידי הועדה בצירוף תכנית מפורטת של הרשות לשיקום האסיר ממאסרו האחרון.

4.עתירה אשר הגיש העותר כנגד החלטה זו, נדחתה בפסק דין מיום 03.02.10 בו נקבע, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה, אשר יהא בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

5.העותר לא אמר נואש ובתאריך 25.05.10, עתר בבקשה לדיון חוזר בעניינו, בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק.

בבקשתו זו טען העותר, כי בקשתו הקודמת לשחרור מוקדם נדחתה בשל התנגדות משטרת ישראל, בגין חשדות שהיו כנגד העותר, אשר ייחסו לו מעורבות בעבירה פלילית אחרת שבגינה נעצר. אולם, סופו של יום נמצא, כי העותר לא היה מעורב באותה פרשה פלילית, בכך ראה ב"כ העותר, משום שינוי נסיבות המצדיק קיומו של דיון חוזר.

6.בהחלטתה מיום 01.07.10 דחתה הועדה את הבקשה משלא מצאה בבקשה כל עילה ונימוק לקיום דיון חוזר.

7.על החלטתה זו של הועדה משיג העותר אשר הגיש בפנינו עתירה זו, בה עתר לבטל החלטתה זו של הועדה.

8.לטענת העותר וכמפורט לעיל, בקשתו הקודמת לשחרור מוקדם נדחתה בשל חשד לביצוע עבירות, לטענתו, החשד לא הבשיל לכדי כתב אישום משלא נמצאה מעורבותו בדבר.

עוד טוען ב"כ העותר, כי הועדה דחתה את בקשתו ללא שנדרשה לדיון בדבר סגירת התיק כנגדו, ריענון ההמלצות, תוכנית רש"א וחלוף הזמן.

יצויין , כי בעתירתו העלה העותר טענה נוספת ולפיה, נדונה עתירתו במעמד נציגת המדינה וללא נוכחותו, אולם משנוכח בדיון שבפנינו, כי ב"כ המדינה לא נכחה בדיון וכי שמה נרשם כנוכחת בטעות, חזר בו מטענתו זו.

יוער לעניין זה, כי בהתאם להוראות סעיף 16(ב) לחוק, דיון בבקשה לדיון חוזר, יהיה ללא נוכחות הצדדים.

9.ב"כ המדינה טענה לעומת זאת, כי לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק דיון חוזר ולפיכך, בדין דחתה הוועדה את הבקשה לדיון חוזר.

בשולי סעיף זה נעיר, כי טוב הייתה עושה הוועדה לו הייתה מפרטת ולו בקצרה, מדוע אין כל עילה לקיום ונימוק לקיום דיון חוזר. אולם וכאמור, אין באי הנימוק לכשעצמו לאיין את החלטת הוועדה.

10.לאחר ששקלנו את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינו בחומר המצוי בתיק הועדה ובחנו את החלטתה של הועדה, לא מצאנו, כי החלטתה של הועדה אינה סבירה, עד כי נמצא מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתה.

11.העובדה, כי ועדת השחרורים מצאה לנכון לתמצת החלטתה בשורה אחת ובחרה שלא להכביר מילים בדבר השיקולים שהניעו אותה להחליט כפי שהחליטה, אין פירושה שלא שקלה את השיקולים הראויים שכן מתוך החלטתה המפורטת כראוי של הועדה הקודמת אשר דנה בעתירתו של העותר עולה, כי לאחר ששקלה היטב ובזהירות ראויה, את כל העובדות והנסיבות הצריכות לעניין, הגיעה למסקנה , כי העותר אינו ראוי לשחרור.

12.בבוא הועדה הנוכחית להכריע בעניינו של המשיב, מצאה זו, כי אין כל עילה ונימוק לקיום דיון חוזר משלא חל כל שינוי במהלך החודשים שחלפו מאז הובא עניינו של העותר בפני הועדה הקודמת.