זוסמן נ' מלריך

החלטה

מבוא

בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.

המבקש תבע את משיבים 4 ו-5 בשתי תביעות נפרדות שהדיון בהן אוחד: האחת, תביעה כספית שהוגשה נגד משיבים 4 ו-5 בגין דמי שכירות שלא שולמו לו; השנייה, תביעת פינוי שהופנתה נגד משיבה 4 בלבד, בגין אי פינוי הדירה בתום תקופת השכירות.

ביסוד התביעות האמורות עמד הסכם שכירות שנחתם בין המבקש לבין משיבה 4, שלפיה שכרה משיבה 4 מהמבקש דירת מגורים המצויה ברח' הנצי"ב 9 בירושלים. המבקשים 4 ו-5 (להלן- "השוכרים") טענו להגנתם בהליך העיקרי שרק בדיעבד ולאחר שחתמו על הסכם שכירות עם המבקש וקיבלו ממנו את החזקה בדירה, התברר להם שאין למבקש כל זכות קניינית או חוזית בדירה, ושבעל הזכויות בדירה הוא "הוועד הכללי כנסת ישראל", (שהינו משיב 1, להלן- "ההקדש"). השוכרים הוסיפו וטענו בהליך העיקרי שלאחר שההקדש תבע אותם בדין תורה הם חתמו עם ההקדש על הסכם שכירות חדש לשכירת הדירה. נטען שהמבקש הוזמן אף הוא לדין תורה ובחר לא להתייצב. בשל כך פסקו הדיינים שעד להכרעה בזכויות בדירה יפקידו השוכרים את שכר הדירה בקופת בית -הדין, וכך המשיכו השוכרים לעשות. המבקש טען מנגד שהוא דייר מוגן בדירה, מכוח הסכם שכירות בדיירות מוגנת שנערך עם אביו, וכי הוא קיבל מההקדש הרשאה להשכיר את הדירה בשכירות משנה ובלבד שיעביר להקדש חלק מדמי השכירות. על כן זכאי הוא לדמי השכירות, וככל שהם אינם משולמים, שכאי הוא לצו פינוי.

בפסק הדין שניתן ביום 2.3.14 קיבלתי את שתי התביעות והורתי לשני המשיבים לשלם את דמי השכירות שנתבעו. כמו כן הוריתי למשיבה 4 לפנות את הדירה.

הבקשה

הבקשה שבפני הוגשה כאמור לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הבקשה הוגשה נגד השוכרים, אך גם נגד משיבים שלא היו צד להליך העיקרי: נגד ההקדש (משיב 1); נגד שוכר אחר בדירה (משיב 2); ונגד מנהל ההקדש (משיב 3). בבקשה התבקש בית המשפט להזמין את המשיבים לישיבה שבה יתנו טעם מדוע לא יכפה עליהם בית המשפט, באמצעות מאסר או קנס, לציית לפסק הדין שקבע שעל המשיבה 4 מוטלת החובה לפנות את הדירה כך שהחזקה תחזור למבקש. עוד התבקש בית המשפט לקבוע שככל שיופנו איומים נוספים כלפי המבקש, במישרין או בעקיפין, יוטל קנס בגין כל איום.

בבקשה ובתצהיר שצורף לה נטען שמשיבה 4 אמנם עזבה את הדירה ואולם היא הותירה בה את משיב 5 שהוא בעלה. נטען שמשיב 5 המשיך להתגורר בדירה ואף התיר את כניסתם של דיירים נוספים, כפי שעולה ממכתב בא כוחו עו"ד ר' שטוב. עוד פורט בבקשה שההקדש שהוא בעל הדירה, חתם ביחד עם משיב 3 ועם עו"ד שטוב על הסכם שכירות בשם ההקדש שלפיו הושכרה הדירה למשיב 2, ובכך סיכלו המשיבים האמורים את פסק הדין. עוד נטען שבהמשך יצאו שני השוכרים מהדירה ואולם משיבים 1 ו- 3 הכניסו לדירה את משיב 2 ואחרים, ובכך המשיכו לסכל את פסק הדין.

המבקש הוסיף וטען בבקשה שההקדש שלח אנשים אשר איימו על שכנו, שאביו העיד בפני בהליך העיקרי, שככל שאביו יתערב צפויה סכנה לו ולמשפחתו. אותם אנשים אף איימו שככל שהמבקש יגיע לדירה הוא יצא משם על אלונקה.

בבקשה פורט שמשיבים 1 עד 3 ידעו על פסק הדין, ולמרות ידיעתם פעלו כנטען, ובכך הם שותפים לביזיון בית המשפט.

אשר למשיבה 4 פורט בבקשה שהיא צורפה רק מאחר שהייתה צד להליך ויש לאפשר לה לומר את דברה. ביחס למשיב 5 נטען שככל שיודיע שאין הוא מחזיק בדירה, לא מבוקש כל סעד נגדו.

לבקשה צורף מכתב מיום 4.5.14, של עו"ד ר' שטוב- בא כוחם של השוכרים, המופנה לב"כ של המבקש, שבו נכתב בסעיף 3 כי תביעת הפינוי הוגשה נגד משיבה 4 בלבד, וכי לא הוגשה תביעת פינוי נגד משיב 5, אף לא ניתן פסק דין המורה על פינויו מהדירה, ועל כן ממשיך משיב 5 להחזיק בדירה. נטען שמשיבה 4 פינתה את הדירה ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין. בסעיף 4 למכתב הוסיף עו"ד שטוב שמלבד משיב 5 מצויים בדירה עמו אנשים נוספים ואולם אין בכך כל סתירה לאמור בפסק הדין.

בהחלטתי מיום 16.6.14 הוריתי למבקש לפרט מדוע מוגשת הבקשה לביזיון בית המשפט על נגד משיבים 1 עד 3, שאינם צדדים בתביעות או בפסק הדין שניתן. עוד צוין בהחלטה שעל פי המפורט בבקשה מילאה לכאורה משיבה 4 אחר הוראות פסק הדין ופינתה את הדירה במועד שנקבע. עוד צוין בהחלטתי שלכאורה מתבקשים סעדים שאין לבקשם באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט.

בתגובה להחלטה הגיש המבקש השלמת טיעון שבה נטען שהמשיבים גורמים להפרת פסק הדין ולביזיון בית המשפט. המבקש הפנה בהשלמת הטיעון לפסק הדין שניתן בע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון ואח', פ"ד לד (4) 232, וכן לבג"ץ 1067/08 וטען שניתן להגיש בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט גם נגד מי שלא היו צד להליך.

הדיון בבקשה

במהלך הדיון שהתקיים בפני לשמיעת הבקשה נחקר המבקש על האמור בתצהירו. כמו כן נחקרו השוכרים, שלא היו עוד מיוצגים על ידי עו"ד שטוב (עו"ד שטוב ייצג בתחילת הדיון את ההקדש ואת משיב 2, ואולם במהלך חקירתו של משיב 3 ביקש לייצג גם אותו).

השוכרים העידו במהלך הדיון ששניהם עזבו את הדירה יחדיו, בהתאם להוראת פסק הדין. על פי עדותם הם לא השאירו בדירה חפצים השייכים להם, הם אף לא התירו את כניסתם של שוכרים חדשים לדירה.

במהלך הדיון נחקר כאמור גם משיב 3 אשר העיד שאמנם הוא מנהל ההקדש, ואולם הוא עצמו אינו מעורב בעניינים הקשורים בדירה שבמחלוקת, כיון שהנושא מצוי בבירור משפטי. כמו כן העיד שהוא אינו יודע האם הושכרה הדירה לאחר על ידי ההקדש או מי מטעמו.

דיון והכרעה