זוהר נ' שמחון ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "פקודת הבזיון").

ביום 27.1.13 ניתן על ידי צו זמני למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד (להלן: "הצו הזמני"), בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת").

ביום 30.1.13 ניתן על ידי, בהסכמת הצדדים, צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת (להלן: "הצו ההדדי").

המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הפרה הן את הצו הזמני והן את הצו ההדדי. לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות, שכן המעשים המתוארים בה אינם מהווים הפרה של הצווים. אתייחס למעשים המפורטים בבקשה אחד לאחד.

המבקשת טוענת כי לאחר שנמסר הצו הזמני למשיבה אמרה לה המשיבה: "חכי חכי מה מחכה לך מחר תקבלי ממני אותו דבר". אמירה זו, שמשמעותה שהמשיבה תפעל אף היא להוצאת צו נגד המבקשת, אינה מהווה הפרה של הצו הזמני.

המעשה השני שלגביו נטען בבקשה כי הוא מהווה הפרה של הצו ההדדי, ארע בתאריך 13.3.13. המשיבה חלפה ביחד עם בתה בת ה-16 על פני המבקשת. הבת עשתה כלפי המבקשת תנועה ברקה כאילו היא משוגעת. המבקשת שאלה את הבת אם קנתה כרטיסים להצגה "עלובי החיים", ומספר דקות קודם לכן צעקה מתחת לחלונה. הואיל ולא ניתן צו נגד בתה של המבקשת, מעשיה אינם יכולים לשמש עילה לבקשה לפי פקודת הבזיון. לא מצאתי כי השיחה בין המבקשת לבין בתה מהווה הפרה של הצו.

המבקשת טוענת כי המשיבה התקינה מצלמה "וזו מכוונת אל המעבר שבו היא צופה עליי ועל כל מי שעובר בכל שעה". לטענת המבקשת מדובר בפגיעה בפרטיות, אשר מהווה הפרה של הצו ההדדי. דין הטענה להידחות. התקנת מצלמה ברשות הרבים אינה מהווה, על פניו, פגיעה בפרטיות (ראה הגדרת המונח בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות")). המבקשת עצמה מציינת, כאמור, בבקשתה כי המצלמה מצלמת כל מי שעובר במקום, ולאו דווקא אותה. על כן, אף אם התקנת המצלמה מנוגדת לדין, תרופתה של המבקשת אינה בהגשת בקשה לפי פקודת הבזיון.

המבקשת מוסיפה וטוענת בבקשתה, כי ראתה את בתה של המשיבה מטיילת עם כלבה ומאפשרת לו להטיל את מימיו על בלוני הגז המוצבים בדלת הכניסה שלה. כאמור לעיל, בתה של המבקשת אינה צד לצו ההדדי שניתן, ועל כן אין מעשיה יכולים לשמש עילה לנקיטה בהליך לפי פקודת הבזיון נגד המבקשת.

לדברים האמורים עד כה יש להוסיף כי אף אילו היו המעשים המתוארים בבקשה מהווים הפרה של הצווים שניתנו, היה מקום לדחות את הבקשה. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי הליך הבזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני, ועל כן "השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004)). טעם זה משמש לא אחת עילה לדחיית בקשות לפי פקודת הבזיון המתייחסות לצווים שניתנו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת (ראה: ה"ט (שלום כ"ס) 35785-01-10 ראובן פולק נ' עמנואל אלאייב (7.4.10); ה"ט (שלום ת"א) 29718-06-12 אלעד רובין נ' יצחק פורים ואח' (21.10.12)). במקרה זה יכולה המבקשת לפעול, ככל שהיא סבורה שהמעשים המפורטים בבקשה מנוגדים להוראות הדין, באמצעות הליכים משפטיים רלבנטיים נפרדים, למשל באמצעות הליכים לפי חוק הגנת הפרטיות או לפי פקודת הנזיקין.

לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: