זוהר נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

בפנינו ערר של שלוש אחיות: דינה זוהר, נירי רחל נעמן ומלכה רינה (להלן: דינה, רחל ורינה). האחיות הגישו תביעות למשיבה בגדרו של חוק נכי רדיפות הנאצים ונדחו. אחות רביעית, לידיה אלבז (להלן לידיה), שנדחתה גם כן, הגישה לוועדת העררים ערר שהתקבל והיא העידה מטעם העוררות בתיק זה.

יצויין כי העררים הוגשו בנפרד ושמיעתם אוחדה לבקשת ב"כ העוררות.

פרוט גרסאות העוררות בהצהרותיהן בפני המשיבה ובעדויותיהן בפני הוועדה –

דינה

גרסתה בהצהרה: נולדה בטריפולי בלוב בשנת 1942. דינה אינה זוכרת מכלי ראשון את האירועים עליהם העידה ושמעה אותם מבני משפחה. אבי המשפחה נלקח למחנה עבודה בסידי עזאז והמשפחה נותרה בתנאים קשים וללא מקור פרנסה. הגרמנים הסתובבו שיכורים בלילות, פרצו לבתים וחיפשו נשים. אימן של העוררות חששה מפני הגרמנים והסתירה את בנותיה בעליית גג. המצב בטריפולי הלך והחמיר והיו שמועות על כוונת הגרמנים להשמיד את היהודים. בגלל הפחד מהגרמנים ברחו לגריאן ושם הסתתרו במערות וחיו בתנאי מחסור, סבל וחולי. אביה חזר ממחנה העבודה עיוור וחולה. המשפחה חזרה לטריפולי רק לאחר צאת הגרמנים.

עיקרי עדותה: לאבי המשפחה היה בית קפה ובאחד הימים בזמן שאחותה לידיה היתה אצלו בבית הקפה, באו הגרמנים שברו דברים ולקחו את האב. לאחר שבועיים הוא חזר עם דלקת בעין ממנה התעוור בעין אחת. המשפחה ברחה לעמרוס ובהמשך לבנגזי.

לדברי העדה, היא עצמה נולדה בעמרוס (עמ' 3 ש' 26).

רחל

גרסתה בהצהרה: נולדה ב- 1939 בטריפולי. בעדותה ציינה כי המסופר בהצהרה מתבסס על סיפורי המשפחה ולא על זיכרונה משנות חייה הראשונות.

חיילים הופיעו בעסק של האבא ודרשו ממנו לעזוב את המקום, הוא התנגד והוכה. בסופו של דבר המסעדה המשפחתית הפכה למפקדה צבאית.

הגרמנים דפקו על דלתות בתים, חיפשו בנות והאם החביאה את העוררת ואחיותיה בעליית הגג.

העדה מספרת על החרדה וההיסטריה של הוריה שגרמו לבריחתם לעמרוס. האב נלקח למחנה עבודה בטוברוק, שם חלה ואיבד עין. בעמרוס חיו בעוצר ובתנאים קשים.

עיקרי עדותה: החיילים הרביצו לאביה במסעדה שהיתה צמודה לבית וכתוצאה מכך איבד עין. לדברי העדה שהיתה באותו זמן כבת 3, האירוע זכור לה במעורפל.

היא נשאלה על הפגזות על טריפולי והשיבה כי אינה זוכרת.

עוד הוסיפה כי אביה נחטף למחנה עבודה וחזר אחרי כמה חודשים ללא עין.

רינה

גרסתה בהצהרה: נולדה בטריפולי בלוב בשנת 1938. לאחר כניסת הגרמנים לעיר היו הפגזות מהים ומהיבשה. חיילים פרצו לחנות של אבא שלה, הוציאו אותו משם בכוח והפכו את המקום למפקדה צבאית.

נוכחותם של הגרמנים בטריפולי הפחידה את היהודים גם בגלל ההפצצות. פצצה נפלה על בית הסבים. המשפחה נמלטה לבית הכנסת בתקווה כי המקום ישמור עליהם, אך גם שם נפלה פצצה ואנשים נפגעו.

אביה נלקח למחנה עבודה בטוברוק לכמה חודשים והמשפחה חששה לשלומו. הוא חזר חולה והתעוור באחת מעיניו.