זוהר נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). העורר, מר חיים זוהר, טוען לזכאות לגמלאות לפי החוק בשל היותו עובר ברחם אמו בעת שזו ברחה מפחד הגרמנים מפולין לבריה"מ. העורר נולד לגרסתו בסיביר לשם הגיעו הוריו בדרך נדודיהם. תאריך לידתו - 25.11.41 כרשום בתעודת הזהות שלו.

המשיבה דחתה את התביעה בנימוק כי ע"פ הידע ההיסטורי יכלו הוריו לברוח מפולין לכל המאוחר במאי 1940 ומכאן שבעת הבריחה אמו טרם הרתה אותו.

מאחר והעורר היה לטענתו עובר ברחם אמו, אין לו כל ידיעה אישית לגבי העובדות הנטענות. כמו כן יצויין כי לא הובאו מטעמו עדים או ראיות אחרות.

עיקרי גרסת העורר –

בעת המלחמה התגוררו הוריו בכשאנוב שבפולין באזור העיר קרקוב. עם כניסת הגרמנים לעיר, התבקשו כל התושבים להתייצב בכיכר העיר, הוריו שהבינו מה עומד לקרות, ברחו כמו רבים אחרים לרוסיה.

לגבי מועד הבריחה של הוריו לרוסיה בפי העורר גרסאות שונות:

בטופס "תביעה לתגמול" אותו מילא בתאריך 18.3.12 כתב כי שנת הבריחה היתה 1940 וכך גם במכתבו למשיבה מיום 16.4.12.

בעדותו בפני הועדה טען כי חלה טעות ברישום שנת הבריחה, טעות קולמוס שעשתה בתו בהדפסת המכתב למשיבה.

עיקרי טענות המשיבה –

כשאנוב נכבשה ב-4 בספטמבר 1939 ובריחת יהודים ממנה לבריה"מ היתה אפשרית עד למאי 1940. המשיבה אינה חולקת על היות הורי העורר נרדפים שברחו מפחד הגרמנים. אולם בהתייחס לדברי העורר לגבי שנת הבריחה, הן בטופס התביעה והן במכתב ששלח למשיבה, הוריו ברחו מכשאנוב בשנת 1940. היוצא מכך הוא כי גם אם נניח שברחו רק בסוף 1940, הרי שהעורר נולד אחרי 300 ימי ההריון האפשריים ויש לראותו כבן דור שני לניצולים שאינו זכאי להכרה כנכה רדיפות הנאצים.

דיון

הרקע ההיסטורי

כשאנוב היתה עיירה בדרום מערב פולין, באזור שנקרא זגלמביה הצמוד לגבול גרמניה דאז. האזור נכבש ע"י הגרמנים כבר בתחילת המלחמה, אך מכיוון שהיה אזור תעשיה נמנעו הגרמנים מלפגוע בו, בהנחה שיביא להם תועלת בעתיד. בסוף אוקטובר 1939 סופח אזור זה לרייך הגרמני.

כמו מכל פולין היתה בריחה של יהודים מזגלמביה מזרחה, לעבר החלק של פולין שנתפס ע"י בריה"מ. גל הבריחה המאסיבי התרחש, כטענת המשיבה, בחודשים הראשונים של המלחמה עד מאי 1940, אך אין להוציא מכלל אפשרות בריחה של יחידים גם לאחר מכן – כטענת ב"כ העורר. אולם בהינתן העובדה כי ב-22 ביוני 1941 פלשו הכוחות הגרמניים לבריה"מ (מבצע "ברברוסה"), בהתחשב בריכוזי הכוחות לקראת הפלישה והלחימה עם תחילתה, יש להניח כי הבריחה היתה בלתי אפשרית.

באזור המדובר כונן שלטון גרמני, הוטלו הגבלות קשות על היהודים והם הועסקו בעבודות כפיה למיניהן לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. לאחר החודשים הראשונים, חלה רגיעה מסויימת במצבם של היהודים שנמשכה עד המחצית הראשונה של 1941, תקופה אשר עם כל הקשיים לוותה בתקווה כי יצליחו לשרוד. מאמצע 1941 החלו הגירושים והמכה הניצחת ניחתה על יהודי כשאנוב במאי 1942 עת גורשו לאושוויץ.

(ראו ספרו של אביהו רונן, נידונה לחיים, אונ' חיפה, ידיעות אחרונות 2011)

מועד בריחת הורי העורר לבריה"מ

מועד הבריחה היא השאלה המכרעת בערר זה. העדות היחידה היא זו של העורר ואף היא, מטבע הדברים, נסמכת על סיפורי הוריו שהלכו לעולמם.

בחינת גרסתו של העורר, כפי שנפרטה להלן, אינה אחידה ומעלה סימני שאלה המקשים לאמצה כראיה יחידה לביסוס תביעתו;