זוהר נ' המנהל הכללי - המשרד לשירותי דת ואח'

פסק דין

מבוא:

1.התובע שימש כראש המועצה הדתית נתיבות (להלן: "המועצה הדתית"), החל מחודש דצמבר 1990 ועד לחודש מאי 2004, בו סיים את כהונתו בהתאם לתיקון 12 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), תשל"א – 1971, אשר הסדיר את נושא סיום תקופת כהונתן של המועצות דתיות.

2. ביום 9/6/1992, במהלך כהונתו של התובע כראש המועצה הדתית, אישר המנהל הכללי של משרד הדתות, החלטה שהתקבלה על ידי המועצה הדתית, לפיה יצורף הוותק של התובע מתקופות עבודה קודמות, במועצה האזורית עזתה, במשרד החינוך ובאגודה לחינוך, לצורך חישוב גמלתו בעת הפרישה (להלן: "החלטת מר בקיש" או "ההחלטה הראשונה").

3.לאחר הפסקת כהונתו של התובע מלשמש כראש המועצה הדתית, פנתה המועצה לנתבע 1 בכדי שיקבע את היקף גמלתו.

4.ביום 20/7/2004, קבע מר אילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אשר היה אמון על שירותי הדת בתקופה דאז, כי היקף גמלתו של התובע תעמוד על 37.85% ממשכורתו הקובעת, וזאת מבלי לאשר את צירוף תקופות העבודה הקודמות (להלן: "החלטת מר כהן" או "ההחלטה השנייה").

5.התובע פנה באמצעות בא כוחו למנכ"ל משרד ראש הממשלה, וביקש להשיג על החלטתו בדרכים שונות, לרבות פנייה ליועצים משפטיים, ולבעלי תפקידים נוספים במשרד, אולם פניותיו נדחו.

6.משפניותיו של התובע לא נענו, עתר הוא בתובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד החלטת מר כהן, ובדיון שהתקיים ביום 16/5/2011 בפני כב' השופטת צילה צפת, נמחקה התובענה בהסכמת הצדדים בכפוף להגשת תביעה לבית דין זה תוך 60 יום.

7.ביום 14/7/2011 הגיש התובע את התובענה שבפנינו, בה הוא עותר להורות לנתבעות, כי יממשו את שתי ההחלטות שהתקבלו בעניינו, הן ההחלטה של מר בקיש והן את ההחלטה של מר כהן, וישולמו לו הפרשים של מלוא הגימלה לה הוא זכאי, בסך כולל של 634,565 ₪.

8.לגרסת התובע יש לאשר את שתי ההחלטות אשר התקבלו בעניינו, ולשלם לו את ההפרש בין שני שיעורי הגימלה שנקבעו בהחלטות, שכן לדבריו ההחלטה השנייה אינה מבטלת את ההחלטה הראשונה.

9.הנתבעת 2, המועצה הדתית, תומכת בתביעתו של התובע, אולם טוענת כי אין באפשרותה לשלם לתובע את הסכומים להם הוא זכאי לטענתה.

10.הנתבע 1, (להלן: "המשרד לשירותי דת"), טוען כי התובע אינו זכאי לסעדים להם עותר ואף טען כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתיק, טענה אותה הדגיש בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי.

להלן נפרט את טענות הצדדים:

טענות התובע:

11.המועצה הדתית אישרה את רצף הזכויות מעבודותיו הקודמות לכהונתו לצרכי זכאותו לגמלה, ומנכ"ל המשרד לשירותי דת אישר את רציפות הזכויות שנקבעו במליאת המועצה, ועל כן לא ברורה קביעתו של המנכ"ל מיום 20/7/2004, לפיה הינו זכאי לגמלה רק על תקופת כהונתו כראש המועצה.

12.הפגיעה בזכויותיו נעשתה תוך הפרה בוטה של דיני הגמלאות, החלים על נבחרי המועצות הדתיות במדינת ישראל, ותוך חריגה מסמכות.

13.ההחלטה השנייה שקיבל מנכ"ל המשרד לשירותי דת, התקבלה בשיהוי ניכר, תוך כדי התעלמות מהתחייבויות קודמות שניתנו על ידו, לצרף את תקופות עבודתו אשר הינן בגדר הבטחה שלטונית, עליה הסתמך ובהתאם לה כלכל את צעדיו.

14.כל תקופת עבודתו בטרם נבחר לכהונת ראש המועצה הדתית באה בגדר "שירות במשרה ציבורית", ועל כן הוא היה זכאי לצירוף תקופות אלה לקביעת שיעור הגמלה שקיבל לאחר פרישתו כראש המועצה.

15.התביעה בתיק הוגשה בהתאם לסמכות בית הדין מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, המעניק לבית הדין סמכות עניינית לדון בכל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד.

16.הנתבע פגע בו ביכולת להציג ראיות מטעמו ועל כן יש להחיל בתיק דנן את דוקטרינת הנזק הראייתי ולפיכך להעביר את בהתאם נטל השכנוע אל המשרד לשירותי הדת.