זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפנינו תביעה שהגישה התובעת, באמצעות ב"כ, כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתה לפגיעה בירך ימין בגין תאונה מ- 7.12.10 כפ"ע, עפ"י הוראות סעיף 80(1), משהתאונה ארעה בתחום ביתה הפרטי (ולא בדרכה מהעבודה למעונה).

הנתבע בהגנתו עתר לדחיית התביעה תוך שחזר על הנטען במכתב הדחייה ולחלופין, הפגיעה היתה לאחר סטיה/הפסקה של ממש בדרכה למעונה, כאמור בסעיף 81 לחוק.

2.בדיון מוקדם (9.12.12; כבוד השופטת א. אגסי) נקבע כדלקמן:

"השאלה העומדת בפני ביה"ד האם הפגיעה בירך של התובעת אירע(ה) באירוע תאונתי כטענתה בחזרתה מהעבודה בפאתי הכניסה לבניין, או כטענת הנתבע האירוע אירע בביתה כעולה מהמסכים הרפואיים ואין מדובר בתאונת עבודה. לחילופין, נטען ע"י הנתבע כעולה מהחקירה האם מדובר באירוע אדיופתי אשר נגרם לתובעת באופן עצמי וללא מפגעי דרך בדרכה מהעבודה הביתה."

3.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה ותצהיר בעלה.

ביום 19.5.13 נשמעו עדי התובעת ולבקשתה הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

4.המסמכים

בתביעה למל"ל (מ- 19.5.11) טענה התובעת כי ביום 7.12.10, בשעה 19:45 בדרכה הביתה, תוך כדי הליכה מעדה ונפלה על ירך ימין בסמוך לביתה, נפגעה בירך ימין, טופלה רפואית לראשונה בבי"ח בילינסון באותו יום, לא נכחו עדים.

בהודעתה לחוקר הנתבע (2.8.11) הבהירה כי היא עובדת כל יום מ- 8:30 עד 20:00, יש לה כרטיס נוכחות, סיימה (עפי"ו) ב- 19:21, אלא שהיה טכס הדלקת נרות חנוכה ולכן התעכבה מס' דקות ויצאה מהתחנה בערך ב- 19:35 – הלכה הביתה ברגל, כי גרה בסמוך, 10-15 דק' הליכה. הגיעה ממש ליד הבנין בו היא גרה, ליד השער (בית משותף, 3 קומות על עמודים, והיא גרה בקומה ב'), טרם הכניסה לבנין, משהיא הולכת עם עקב גבוה, רגל ימין שלה קצת הסתובבה, איבדה יציבות ומעדה לצד ימין של הגוף ונפלה על הרצפה. היתה לבד. אין עדים לארוע. משניסתה לקום ולא הצליחה צעקה לבעלה: "נחום" ובעלה בא ועזר לה לקום, כנראה איבדה הכרה ובעלה גרר אותה לכניסה, לדירת הבן. הביאו לה מים עם סוכר ובושם והעירו אותה מעלפונה ואז צעקה על כאבים, הוזמן מד"א, שהביא אותה לבלינסון.

לרישום במד"א לפיו החליקה בבית כתוצאה ממים – היא משיבה שזה כנראה מחוסר הבנה, היתה לאחר התעלפות. וכשנשאלה שוב היא משיבה: "היה מים בחוץ יכול להיות שבעלי אמר משהו שקשור למים כי היה מים אולי יום גשום חודש דצמ' אני לא יודעת מדוע זה נרשם כך", יכולה להשבע שלא נפלה בבית, אלא לפני שהגיעה הביתה ואף היתה מוכנה להבדק בפוליגרף. משעומתה עם הרישום בבי"ח "ללא איבוד הכרה" היא אומרת שאמרה שהתעלפה למס' שניות, לא ברור למה נרשם כך.

ת/1-6 – תמונות הבית והמיקום שלטענתה נפלה, במדרכה לפני השער לבנין.

תיק בי"ח בילינסון – ממכתב קבלה לבילינסון – התקבלה 7.12.10 שעה 21:10, אין אמירה כי נפגעה בדרך הביתה, וצויין "ללא איבוד הכרה".

בקבלה סיעודית צויין "הסטוריה של נפילה (בחצי שנה האחרונה): כן." וצויין "חוסר יציבות בהליכה".

בדו"ח מד"א (7.12.10) צויין: "לאחר התעלפות... החליקה בבית (כתוצאה ממים), הכרה מלאה." ובהערות: "הגב' החליקה לדבריה ממים. אין סיפור של א. הכרה..."

בכרטיס קופ"ח צויין 6.3.2000: "סיפור של איבוד הכרה מספר פעמים במשך 5 שנים עברה בירור + לפני 10 שנים, סיפור נוסף לפני מספר ימים" וצויין: syncope חוזרת.

ב- 18.8.02 צויין: מזה יומיים סחרחורת... החמרת מצב בשינוי תנוחת הגוף.

ב- 1.1.06 צויין בלוטת המגן מוגדלת ב- 2 הצדדים.

ב- 5.8.07 – "מציינת ארוע של התעלפות בבית".

ב- 2.6.08 – "TSH מוגבר. נעלה מינון של אטרוקסין"