זוהר ואח' נ' זיכרמן

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעת התובעים אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, במסגרתה עתרו התובעים לפנות את הנתבעת מדירת מגורים שבבעלותם, הנמצאת ביקנעם המושבה, ואשר הושכרה לנתבעת (להלן: "המושכר") וכן לחייבה בתשלום דמי שכירות ותשלומים שוטפים בסכום כולל בסך של 5,253 ₪.

במסגרת כתב התביעה, התובעים טוענים כי:

תקופת השכירות שנקבעה בהסכם היא מיום 18.7.06 ועד ליום 18.7.11. דמי השכירות נקבעו בהסכם על סך של 550 $ בחודש, אך מאוחר יותר, בשל תנודות בשער הדולר, הוסכם בין הצדדים על העמדת דמי השכירות על סך של 2,300 ₪ בחודש. בנוסף לדמי השכירות, הנתבעת היתה אמורה לשאת בתשלומי החשמל, המים והגז.

החל מיום 21.6.09 הנתבעת הפסיקה לשלם את דמי השכירות ואת חובות החשמל, המים והגז.

הנתבעת ממשיכה לאשר לאדם אחר להתגורר איתה במושכר, ללא קבלת רשותם ו/או הסכמתם של התובעים.

הנתבעת לא חתמה על שטר החוב בהתאם להסכם השכירות, תוך שהיא מנצלת את תמימות התובעים.

הנתבעת מתנהגת לתובעים בצורה צרחנית, פוגענית ועולבת.

טענותיה של הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי במכתב ששלחה לתובעים ביום 26.7.09, בעניין התפוררות הקירות במושכר, הינן מופרכות.

הנתבעת הטיחה בתובע האשמות שווא בדבר התפרצות למושכר.

טענותיה של הנתבעת, בדבר קיומו של "הסכם חניה", לא היו ולא נבראו.

בתגובה למכתב שנשלחה אליה על ידי ב"כ התובעים, הנתבעת גרמה נזק למרכזיית התקשורת של בית התובעים שהגישה אליה מהמושכר. לפיכך, נותק בית התובעים מטלפון ומאינטרנט.

נוכח כל האמור לעיל, התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם דמי שכירות בגין חודשיים בצירוף לחוב חשמל בסך של 600 וכן עותרים לפינוי הנתבעת מהמושכר.

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, הנתבעת טוענת כי:

הנתבעת מודה כי הפסיקה לשלם את דמי השכירות החל מיום 21.6.09, אלא שלטענתה, נאלצה לעשות זאת לאחר שכל דרישותיה ותחנוניה לתובעים לתקן את הליקויים והנזילה הממושכת במושכר, לא נענו.

הנתבעת פנתה מספר פעמים לתובעים בבקשה לתקן את הליקויים במושכר, אולם כל פניותיה לא נענו.

חלה על התובעים חובה לתקן את הליקויים במושכר הן מכח הוראות חוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה") והן מכח הוראות ההסכם. לפיכך, התעלמותם מפניותיה מהווה הפרה של ההסכם.

אין כל מניעה על פי הדין או על פי ההסכם שהנתבעת תארח במושכר מי שתחפוץ. מניעה כזו בהסכם, היתה סותרת את תקנת הציבור ולפיכך בטלה מעיקרא.

לעניין אי חתימה על שטר חוב, הנתבעת טוענת כי לא נדרשה מעולם לחתום על שטר חוב.

הנתבעת היא זו שסבלה מיחס לא ראוי, פוגע ומעליב מצד התובעים, עד שנאלצה להגיש תלונות מתאימות למשטרת ישראל.