זוהור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפני ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) ,אשר קבעה ביום 21.11.12 כי המערערת ככלל אינה נזקקת לעזרה בפעולות היומיום אף שברכיבים מסויימים זקוקה לסיוע מועט בלבד.

טיעוני ב"כ המערערת:

המערערת ילידת 1953, עיוורת כמעט לחלוטין ( עין ימין עיוורון מלא, עין שמאל לקות ראיה משמעותית), סובלת מליקויים כרוניים שונים. למערערת נכות רפואית בשיעור של 97% ודרגת אי כושר בשיעור 100%.

המערערת טוענת כי שלל הליקויים משפיעים על תפקודה היומיומי ועיוורונה מחייב תלות רבה וסיוע של הזולת, וכי הוועדה לא שקלה את מכלול הליקויים כראוי.

ב"כ המערערת טען כי טעתה הוועדה במסקנתה בפעולת ההלבשה אף כי המערערת התקשתה בפעולה זו. כך גם ברחיצה ובשירותים זקוקה לנוכחות הזולת, באכילה זקוקה לעזרה בחימום ובהכנת והגשת תרופות. משכך, בהעדר נימוק ראוי, נפלה טעות בהחלטת הוועדה. לטענתו בשל ליקוי הראיה לובשת גלביה הפוך, והגבלת הכתפיים אינה מאפשרת לבישה לבד כלל.

לטענת ב"כ המערערת החלטת הוועדה נגועה בחוסר סבירות קיצונית, נוכח ממצאי הוועדה לעררים לעניין אי כושר שציינה את כניסתה בתמיכה אישית ואיבוד כליל של כושרה להשתכר.

טיעוני בא כח המשיב:

ליקויי המערערת בתחום הראיה והסוכרת, אין בהם למנוע התמצאות בבית, ואינם מחייבים עזרה בפעולות היומיום.

המערערת אינה מוכרת מבחינה אורטופדית, פרט לקטיעת אצבע ברגל. הכאבים בכתפיים - לא זיכו בנכות, ועל כן בדין קבעה הוועדה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בהלבשה. לטענת המשיב היה מקום לקבוע שהיא לגמרי עצמאית בפעולה זו.

התנשמותה של המערערת כשנתבקשה להתלבש אינה קשורה למחלת לב או ריאות, ועל כן, החלטת הוועדה סבירה.

הועדה נימקה החלטותיה והניקוד עולה בקנה אחד עם ההנמקה לאחר ששמעה הועדה את המערערת וב"כ ששהה בעת בדיקת הוועדה.

הכרעת הדין

הסמכות לקביעת מידת תלותו של מבוטח בעזרת הזולת בפעולות היומיום נתונה לוועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים), בית הדין לא יתערב בשיקול דעתה אלא אם ימצא כי לוקה בפגמים משפטיים, בטעות משפטית או בחוסר סבירות קיצוני.

המערערת טוענת לחוסר סבירות קיצוני לפיכך נבדוק את קביעת הוועדה ביחס לתלונות המערערת בכל אחד מהפרמטרים ושתוף הפעולה מצידה בוועדה.

התובעת הייתה מיוצגת, ומלווה גם בבתה.

בכניסתה מתוארת כנתמכת, בצקת קלה ברגליים ופצע בבוהן הרגל. "מביעה רגשות של סבל עקב כאבים", דהיינו הוועדה קובעת התרשמותה ברגישות ראויה ומתייחסת בפרוטרוט.

"ניידות בתוך הבית"- נעזרת בבית כדי לקום. הוועדה מתרשמת ש"אין כל מניעה שתקום בכוחות עצמה. שתנייד את עצמה בתחום הבית למרות הירידה בחדות הראיה". הניקוד "עצמאי". יש התאמה בין התיאור לבין הניקוד.

טוען ב"כ המערערת כי בגילה, ובמצבה הבריאותי העוורון בו לקתה וחוסר היכולת לראות, פוגמים ביכולתה להסתובב בבית ולבצע פעילות.

לטעמו של בית הדין, העוורון כשלעצמו אין בו כדי להגבילה בניידות, והוועדה לא מצאה מניעה שתקום בכוחות עצמה. בוועדה ישב פרופ' זוננבליק, פנימאי- אשר עניין הסוכרת הוא במומחיותו ולכן יש לדחות את טענת ב"כ המערערת כי הוועדה אינה בעלת היבט או ידע רפואי, אין מדובר במקרה זה רק בשיקול דעת אלא בידע רפואי.