זובידאת נ' מדינת ישראל

החלטה

בפתח הדיון ולאחר שהוצגו לב"כ העורר תצלומי המשאית נשוא העניין, וזאת על פי המלצת ביהמ"ש, הוא חזר בו מטענותיו לגבי גילוי חומר החקירה.

בנוסף, חזר בו ב"כ העורר מטענותיו לגבי פגמים שנפלו בהחלטה לגבי איסור השימוש במשאית.

הערר נותר מופנה לגבי תקופת האיסור אשר לטענת ב"כ העורר ראוי כי ביהמ"ש יורה על קיצורה. זאת בין היתר על שום ההתחייבויות הכספיות העומדות לעורר, בין היתר בגין הלוואה שנטל לצורך רכישת המשאית נשוא ענייננו וכן לנוכח ההכבדה היתרה הנגזרת מאיסור השימוש לפרק זמן ארוך של 30 יום.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערר תוך שהפנה להחלטות בערכאות שונות שניתנו בכגון דא. עוד ציין כי משנקבע ע"י המחוקק פרק זמן של 30 יום יש להניח שהובאה בחשבון גם ההכבדה שתיגרם ע"י איסור השימוש לפרק זמן שכזה ואולם מחמת חשיבות העניין ראה המחוקק להתיר את האיסור לפרק זמן של 30 יום.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כל יסוד לקבל את הערר ולהתערב בתקופה שנקבעה לגבי איסור השימוש במשאית. לא זו בלבד שלא מצאתי פגם בשיקול הדעת שהופעל במקרה זה, אשר יש בו כדי להצדיק התערבות ביהמ"ש בהחלטה המנהלית, אלא שאף לגופו של עניין יש מקום ליתן משקל יתר לנזק ולפגיעה הנגרמים לסביבה כתוצאה ממעשים מסוג זה שנעשו. אין מקום להעדיף את האינטרס הפרטי של העורר על פני האינטרס הציבורי.

על יסוד האמור אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"א, 12/09/2010 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: