זוארץ ענבר נ'

החלטה

על הנתבע לשלם לעדה, רחל כנפו, בגין שני ימים דיונים שהיא התייצבה לבית הדין, סך של 600 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תש"ע, 05/01/2010 במעמד הנוכחים.

איטה קציר, סגנית נשיא

ב"כ התובעת:

סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי עובד, ולרבות בן משפחה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר, ובעבודה שאילולי עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד.

ההלכה קבעה שעל מנת לראות אם התקיימו יחסי עובד מעביד אמיתיים יש לבחון את קיומן של אינדיקציות, כגון תשלום שכר ראלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן, סדירות העבודה, ועוד עניינים אחרים שבין עובד למעביד.

עוד נקבע שקרבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד.

אף נקבע כי במקרים בהם קרוב משפחה עובד בחברה לא מקפידים איתו קלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות. (דב"ע מח 141-0, גלד אור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 98).

בעניין שלנו – יש לנו עובדת שביחס אליה הוציאו תלושים באופן מסודר, השכר שהשתכרה היה ראלי, הוא היה נמוך מזה של העובדת הקבוע, אם כי גבוה מהעבודה הזמנית, הגב' כנפו שהעידה כרגע. השכר של העובדת גם היה נמוך מהשכר של העבודה הקבוע גם אחרי שהיתה העלה פעם אחת במהלך תקופת העבודה. נסיבות העסקה אף הם אינן מוזרות או בלתי סבירות. התובעת סיימה עבודה בחינוך מיוחד בכרמיאל, המשרדים של החברה הועברו מכרמיאל לקרית ביאליק, העובדת הקבועה היתה צריכה לצאת לחופשת לידה ומן הסתם העובדת הזמנית, שהעידה כרגע, היה לה קושי להשתלט לבדה על העבודה ונדרשה נוכחות של מישהו שיש לו היכרות נוספת עם החברה ועם עיסוקיה בתחום ההובלות. יצוין כי הגב' כנפו העידה שלא דין עבודתה בחברת זוארץ כדין עבודתה אצל רואה החשבון, אצלו עבדה קודם לכן.

אציין כי ההודאות והתצהירים שנמסרו על ידי התובעת ובעלה, תואמים לחלוטין ולא נתגלתה שום סתירה בינם לבין העדויות שהעידו כאן. מר זוארץ ציין בעדותו כי התובעת היתה נתונה לפיקוח שלו ושל שותפו. גם הוא וגם גב' אמסלם, העובדת הקבוע, אשר המשיכה לעבוד מספר חודשים נוסף עם התובעת אחרי שהיא שבה מחופשת הלידה, העידו כי התובעת עבדה באופן מלא ועשתה את כל מה שנדרש ממנה וזה כלל את כל נושא הדואר, התחשבנויות עם פסקי כגון ספקי הדלק, ביצוע כל הקשור לתיאומים עם הבנק ואף עזרה בביצוע אריזות מחוץ למשרד.

גב' כנפו, שעבדה את אותם 4 חודשים בודדים, לא יכלה לשלול בעדות שלה דבר מהדברים הללו. הגב' כנפו לא ידעה מה התובעת עשתה וכי התובעת עבדה בחדר נפרד ובהודאה שלה בביטוח הלאומי אמרה הגב' כנפו כי עבודתה של התובעת לא עניינה אותה במיוחד והיא עשתה את שלה וזהו. יותר מכך, כרגע הסתבר כי העדה מתקשה מאוד בשמיעה, מה שמעיד שגם כשהתובעת היתה במשרד היא לא יכלה לשמוע מה היא עושה. התובעת הראתה וצירפה לראיות כאן פנקס הצעות מחיר בכתב ידה.

הוצגו גם דו"חות ומאזנים המוכיחים כי שנת 2007 היתה השנה בה עבדה התובעת והיתה שנה קשה ועמוסה בהרבה מהשנה שקדמה לה ועל כך העידו גם מנהל החברה והעובדת הקבועה.

יותר מכך, נאמר, על ידי כל העדים, כי נושא התגבור של הפקידה הקבועה הוא קבוע. שנה קודם לעבודתה של התובעת הועסקת אחיו של מנהל החברה ושנה לאחר מכן וגם היום מועסק בכך עובד בשם אלכס צוקרפיין.

מכאן שתנאים הקבועים בפסיקה התמלאו.

החקירה שבוצעה על ידי המוסד לביטוח לאומי היתה, במקרה הטוב, לא יסודית. ניתן היה לזמן גם את גב' אמסלם ולשמוע את דבריה, אבל העדיפו להסתפק בדברי עובדת זמנית על חלק מהתקופה. ניתן גם היה לבדוק האם אכן באותה שנה היה עומס עבודה שחייב הסתייעות בעובד נוסף.

דבר אחרון – נושא ההפקדות לבנק. ניכר היה שבאין ראיות אחרות, הנתבע מתרכז בשאלת דרך תשלום השכר לתובעת. אני לא חושב שיש רבותה בהעברה בנקאית, אשר חוברה לה יחדיו, דהיינו, שכללה גם את שכרו של מנהל החברה, בעלה של התובעת וגם את שכרה של התובעת.

מנהל החברה אמר כי ככל שהיו התקזזויות בינו לבין שותפו, בוצעה התקזזות בסוף השנה. הם בסך הכל סיכמו מה יהיה השכר הגלובלי של התובעת ובהתאם לכך זה נרשם. ההוצאה נרשמה בפנקסי החברה וככל שניתנו מפרעות, ולא נרשמו בתלוש השכר, הרי שמדובר פה בשגיאה חשבוניית ולא באינדיקציה לפעולה לא נכונה ולא תקינה.

לאור האמור אבקש לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לשלם הן את התביעה לדמי אבטלה והן את התביעה לדמי לידה.

ב"כ הנתבע: